הרשעה בפלילים כראיה בתביעה אזרחית: מה סעיף 42א קובע, ומה הגבולות שלו

הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, שמרשיע את הנאשם, קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה למה שנקבע בהם (סעיף 42א(א) לפקודת הראיות). הכלל חל כשבעל הדין במשפט האזרחי הוא המורשע, חליפו, או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק. הוא חל גם על פסק דין חלוט של בית משפט צבאי באזור (סעיף 42א(א1)).

הכלל אינו חל על ממצאים ומסקנות שבגזר הדין, להבדיל מהכרעת הדין, ולא על פסק דין של בית משפט עירוני שלא ניתן בידי שופט של בית משפט שלום (סעיף 42א(ב)). בית המשפט האזרחי רשאי לעיין גם בכתב האישום, בפרוטוקול ובחומר אחר מהמשפט הפלילי, כדי להבהיר את הראיה (סעיף 42ב).

המורשע אינו רשאי להביא ראיה לסתור, או ראיה שכבר הובאה במשפט הפלילי, אלא ברשות בית המשפט, מטעמים שיירשמו וכדי למנוע עיוות דין (סעיף 42ג).

בתביעה נגררת

בתביעה אזרחית שמוגשת לפי סעיף 77 לחוק בתי המשפט, לפני השופט שהרשיע, הכלל חזק יותר: רואים את הממצאים והמסקנות שנקבעו במשפט הפלילי כאילו נקבעו במשפט האזרחי (סעיף 42ד). שם אין מדובר בראיה לכאורה אלא בממצא. ראו תביעה נגררת.

לנפגע ולנאשם

לנפגע, המשמעות היא שבמקום להוכיח את העבירה מגישים את פסק הדין, והדיון מתמקד בנזק, בקשר הסיבתי ובשאלות שלא הוכרעו במשפט הפלילי. בתביעה רגילה הראיה חזקה אבל אינה מוחלטת.

לנאשם, המשמעות מתחילה עוד לפני ההכרעה. הודאה שמובילה להרשעה, גם בהסדר טיעון, תשמש ראיה בהליך האזרחי, והעובדות שבכתב האישום המתוקן הן אלה שייכנסו אליו. לכן כדאי לשקול את ההשלכה האזרחית לפני שמסכימים להסדר. ראו הסדר טיעון ותביעה אזרחית.