שינוי עילת סגירת תיק: מחוסר ראיות להיעדר אשמה

ההבדל בין העילות

כשהמשטרה או התביעה מחליטות לא להעמיד לדין, הן קובעות גם את העילה. היעדר אשמה פירושו שלא בוצעה עבירה, או שהחשוד לא ביצע אותה. חוסר ראיות מספיקות פירושו רק שהראיות לא הספיקו לכתב אישום.

לפי חוק המידע הפלילי ותקנת השבים, תיק שנסגר בהיעדר אשמה אינו נרשם במרשם המשטרתי, ותיק שנסגר בעילה אחרת נרשם ונשאר שם לתקופה. ההבדל משפיע על רישיונות, על מינויים מסוימים ועל בדיקות של גופים שמורשים לקבל מידע.

מתי יש בסיס לבקשה

הבקשה צריכה להראות שהחומר מצביע על חפות ולא רק על מחסור בראיות. כך למשל כשיש אליבי שאומת, ראיה אובייקטיבית שסותרת את התלונה, תיעוד שמראה שהאירוע לא קרה כפי שתואר, או מתלונן שחזר בו והסביר את חזרתו באופן משכנע. לעיתים הבקשה נשענת גם על כיווני חקירה שלא נבדקו. כשהתיק הוא גרסה מול גרסה בלי ראיה נוספת, הסיכוי נמוך יותר, ולפעמים מסלול אחר מתאים יותר.

למי פונים ומה מצרפים

הבקשה מוגשת לגורם שסגר את התיק, יחידת התביעות במשטרה או הפרקליטות. את פרטי הסגירה, מי סגר, מתי ובאיזו עילה, אפשר לברר בעיון במידע הפלילי. אם הבקשה נדחית, אפשר לעיתים להשיג על ההחלטה לפני גורם בכיר יותר, לפי הכללים של אותו גוף.

לבקשה מצרפים את החלטת הסגירה ואת ניתוח הראיות שמצביעות על חפות, עם הפניה מדויקת לחומר החקירה, ככל שאפשר לעיין בו. מסמכים חיצוניים כמו תיעוד ואישורים מחזקים אותה, וכשרלוונטי מוסיפים הסבר על הפגיעה שהרישום גורם.

כשאין בסיס לשינוי

בעבירות שאינן פשע הרישום מבוטל לפי החוק בתום שבע שנים מיום האירוע, וחמש אצל קטינים, אלא אם אמות המידה קובעות אחרת. המשטרה רשאית לבטל רישום גם מוקדם יותר, לפי אמות מידה שכוללות את חלוף הזמן והנסיבות האישיות. במקרים חריגים יש גם בקשה לנשיא. ראו רישום פלילי ומשטרתי.

מקורות: חוק המידע הפלילי ותקנת השבים, התשע״ט‑2019, סעיפים 27(א)(2), 33; חוק סדר הדין הפלילי, סעיפים 62–65.