סירוב לבדיקת ינשוף: המשמעות, הראיות וההגנה

מה נחשב סירוב

סירוב אינו רק "לא" מפורש. נשיפות חלשות שוב ושוב, עצירה באמצע או הסכמה שאינה מתממשת עלולות להיחשב סירוב. מנגד, נשיפה שנכשלה בגלל בעיה רפואית או תקלה במכשיר אינה סירוב. ההכרעה נעשית לפי התיעוד: מה נרשם, אילו הודעות הוציא המכשיר, מה נאמר לנהג ומה ענה.

הדרישה לבדיקה

שוטר רשאי לדרוש בדיקת נשיפה גם בלי חשד, ובדיקת דם או שתן אחרי תאונה או כשיש חשד סביר. לפי סעיף 64ב(ב2) לפקודה, עליו להודיע לנהג את מטרת הבדיקה, לבקש את הסכמתו ולהסביר את המשמעות של סירוב. בתיק בודקים אם ההסבר ניתן ובשפה שהנהג מבין, אם היו זמן סביר והוראות ברורות לביצוע הנשיפה, ואם הנהג טען לבעיה רפואית והוצעה לו בדיקה אחרת.

החומר בתיק

בדרך כלל יש דוח פעולה, טופס סימני שכרות, תעודה מהמכשיר והודעת הנהג. בודקים אם השעות מתיישבות זו עם זו, כמה ניסיונות רשם המכשיר, ומה נאמר בכל שלב. כשהנהג אמר בזמן אמת שיש לו בעיה רפואית, כמו אסתמה או מחלת ריאות, בודקים אם הדבר נרשם ואם הוצעה בדיקת דם. מסמכים רפואיים מאוחרים יכולים לתמוך בטענה, אבל טענה שעלתה כבר בשטח חזקה יותר.

ההשלכות

הרשעה בסירוב גוררת את מה שגוררת הרשעה בשכרות: פסילה מנהלית, פסילת מינימום של שנתיים בבית המשפט וקנס. על הפסילה המנהלית והאפשרות לבקש את ביטולה ראו נהיגה בשכרות.