לפי סעיף 64ד(א) לפקודת התעבורה, נוהג רכב שסירב לתת דגימה לפי דרישת שוטר כפי שסעיף 64ב מתיר, רואים אותו כמי שעבר עבירה לפי סעיף 62(3), כלומר נהיגה בשכרות. התוצאה זהה: פסילת מינימום של שנתיים, וארבע שנים בהרשעה חוזרת בתוך שנה (סעיף 39א). לכן השאלות בתיק סירוב אחרות: האם הדרישה הייתה כדין, האם השוטר הסביר מה שהיה עליו להסביר, והאם מה שקרה היה סירוב בכלל.
הדרישה
שוטר רשאי לדרוש דגימת נשיפה גם בלי חשד (סעיף 64ב(א1)), ודגימת שתן או דם כשהנהג היה מעורב בתאונה או כשיש חשד סביר שהוא שיכור (סעיף 64ב(ב)). בכל דרישה עליו להודיע את מטרת הדגימה, לבקש הסכמה ולהסביר את המשמעות המשפטית של סירוב (סעיף 64ב(ב2)). כשהחובה הזו לא קוימה, או שההסבר לא ניתן בשפה שהנהג מבין, זו טענה מרכזית.
מה נחשב סירוב
לא רק "לא" מפורש. נשיפות חלשות שוב ושוב, עצירה באמצע או הסכמה שאינה מתממשת עלולות להיחשב סירוב. מנגד, מי שלא היה מסוגל לנשוף בגלל בעיה רפואית, או כשהמכשיר לא עבד, לא סירב. ההכרעה נעשית לפי התיעוד: מה נרשם, אילו הודעות הוציא המכשיר בכל ניסיון, מה נאמר לנהג ומה ענה, ואם התיעוד הכתוב מתיישב עם מצלמות הגוף.
לפני דגימת דם, בעל מקצוע רפואי מברר את מצב הבריאות, וכשיש חשש סביר לפגיעה בבריאות, הדגימה לא נלקחת (סעיף 64ב(ב4)). במצב כזה אין לראות באדם מסרב (סעיף 64ד(ג)). מי שיש לו בעיה שמקשה על נשיפה צריך לומר זאת מיד, לבקש בדיקה אחרת ולשמור מסמכים רפואיים. טענה שעלתה כבר בשטח חזקה יותר מטענה מאוחרת.
אחרי הסירוב
כמו בתוצאה גבוהה, הרישיון נלקח בדרך כלל והנהג מוזמן לקצין לצורך פסילה מנהלית. ראו פסילה מנהלית. כשהסירוב הוכח, ההכנה לטיעון לעונש דומה לזו של תיק שכרות. ראו ראיות בתיק ינשוף.
פקודת התעבורה [נוסח חדש], סעיפים 39א, 62(3), 64ב(א1), (ב), (ב2), (ב4), 64ד
עורך דין איתי אסולין
עורך דין איתי אסולין מייצג חשודים ונאשמים בהליכים פליליים, מהחקירה במשטרה ודיוני המעצר ועד ניהול ההליך בבית המשפט.
הדרך המקצועית