מה קובע החוק
לפי סעיף 80(א) לחוק העונשין, במשפט שלא נפתח בקובלנה, כשבית המשפט רואה שלא היה יסוד להאשמה, או נסיבות אחרות שמצדיקות זאת, הוא רשאי לצוות שאוצר המדינה ישלם לנאשם הוצאות הגנה ופיצוי על מעצרו או מאסרו. הסעיף חל על אישום שממנו הנאשם זוכה, ועל אישום שבוטל לפי סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי. לא כל זיכוי מזכה בפיצוי, והסכומים המרביים נקבעו בתקנות. על ההחלטה אפשר לערער כמו על פסק דין בפלילים.
"לא היה יסוד להאשמה"
השאלה היא אם חומר הראיות שעמד לפני התביעה כשהגישה את כתב האישום הצדיק את הגשתו. כשהראיות היו חלשות מלכתחילה, או שחומר מזכה היה ידוע ולא נשקל, העילה עשויה להתקיים. המבקש אינו צריך להוכיח רשלנות כמו בתביעת נזיקין נגד המדינה, אלא את אחת העילות שבסעיף.
"נסיבות אחרות"
העילה השנייה רחבה יותר. נשקלות בה בין היתר התנהלות הרשויות בחקירה ובהעמדה לדין, אורך ההליך, סיבת הזיכוי והנזק שנגרם לנאשם. זיכוי מחמת הספק אינו שולל את הבקשה, אבל הוא משפיע על השיקולים.
הבקשה
הבקשה מוגשת לבית המשפט שזיכה. מצרפים את הכרעת הדין ונימוקיה, פירוט ימי המעצר והתנאים המגבילים, הוצאות ההגנה עם אסמכתאות, טיעון לעילה, כלומר מה עמד לפני התביעה ומה היה צריך להביא למסקנה אחרת, ותיאור הנזק האישי. כשהיו בחקירה מעשים שגרמו נזק עצמאי, אפשר לשקול גם תביעה אזרחית נגד המדינה, שהיא מסלול נפרד עם דרישות הוכחה אחרות.
מקורות: חוק העונשין, התשל״ז–1977, סעיף 80; תקנות סדר הדין (פיצויים בשל מעצר או מאסר), התשמ״ב–1982.
עורך דין איתי אסולין
עורך דין איתי אסולין מייצג חשודים ונאשמים בהליכים פליליים, מהחקירה במשטרה ודיוני המעצר ועד ניהול ההליך בבית המשפט.
הדרך המקצועית