שינוי עילת סגירה: מתי כדאי לבקש להעביר תיק מ"חוסר ראיות" ל"היעדר אשמה"

תיק שנסגר בהחלטה שלא להעמיד לדין נרשם במרשם המשטרתי, "אלא אם כן ההחלטה ניתנה בשל חוסר אשמה" (סעיף 27 לחוק המידע הפלילי ותקנת השבים). חשוד שהתיק נגדו נסגר רשאי לפנות לתובע שסגר אותו בבקשה מנומקת לשנות את העילה (סעיף 62(ב)(4) לחוק סדר הדין הפלילי). את העילה עצמה אפשר לברר בתחנת משטרה, כי בדרך כלל היא אינה מופיעה בהודעה לחשוד. בעבירות מין ואלימות היא נמסרת בהודעה עצמה.

מתי יש בסיס

הבקשה נשענת על מה שיש בתיק, לא על מה שהחשוד יודע. היא מתאימה כשהחומר מלמד על חפות, ולא רק על מחסור בראיות לאשמה: תיעוד כמו מצלמות, נתוני מיקום או רישומי כניסה ויציאה; מסמכים כמו קבלות, אישורים והתכתבויות עם תאריך; עדים בלתי תלויים שגרסתם לא נבדקה או נבדקה בחלקה; או חזרה של המתלונן, עם הסבר אמין. לכן הצעד הראשון הוא לבקש לעיין בחומר, ככל שאפשר. לפעמים מתברר שיש בו ראיה חזקה שלא קיבלה משקל, ולפעמים שהתיק דל ואין על מה לבסס.

הזמן והמטרה

ככל שעבר יותר זמן, קשה יותר לאתר חומר. מנגד, תיק סגור בעבירה שאינה פשע מבוטל ממילא בתום שבע שנים מיום האירוע, וחמש אצל קטינים, אלא אם אמות המידה קובעות אחרת (סעיף 33(ג)). כשהמועד קרוב, הבקשה עשויה להיות מיותרת, אלא אם הרישום חוסם משהו כבר עכשיו. כשהוא חוסם, כמו רישיון או עבודה, בודקים איזה מסלול יפתור את הבעיה המסוימת מהר יותר. וצריך לזכור שגם המתלונן רשאי לערור על ההחלטה שלא להעמיד לדין (סעיף 64).

כשאין בסיס לשינוי

אפשר לבקש מהמשטרה לבטל את הרישום לפני הזמן, לפי אמות מידה ששוקלות זמן, גיל ונסיבות. ראו ביטול רישום משטרתי. אפשר להמתין לתקופה שבחוק, כשהיא קרובה. ובמקרים חריגים אפשר לפנות לנשיא המדינה. ראו בקשת חנינה.