הוגשה נגדך תלונת שווא במשטרה: מה עושים, ומה לא

בתיקים כאלה יש בדרך כלל גרסה מול גרסה, והחוקרים בודקים את שתיהן מול ראיות חיצוניות: הודעות, מצלמות, מיקומים ועדים. לכן העבודה מתחילה בשחזור ציר הזמן, איפה היית, עם מי ומה מתעד זאת, ובשמירת הראיות. צילומי מצלמות אבטחה נמחקים לא פעם אחרי זמן קצר, ולכן כדאי לפעול מהר, ולעיתים לבקש מהמשטרה לאסוף מצלמה מסוימת או לגבות עדות מעד מסוים.

גרסה מסודרת ועקבית, שנשענת על ראיות, היא הכלי החזק ביותר של חשוד בתיק כזה, בתנאי שנמסרת אחרי שהוא מבין מהו החשד. ראו זכות השתיקה בחקירה. מניע של המתלונן, כמו סכסוך, הליך משפטי מקביל או עניין כספי, מעורר שאלה, אבל לבדו אינו מוכיח שהתלונה כוזבת. הוא צריך להשתלב בראיות קונקרטיות.

מה אסור לעשות

לא לפנות למתלונן, לא ישירות ולא דרך אחרים, גם לא "כדי לברר". ניסיון להניע אדם שלא למסור הודעה, למסור הודעת שקר או לחזור בו מהודעה הוא עבירה של הדחה בחקירה (סעיף 245 לחוק העונשין). מחיקת הודעות כדי להכשיל חקירה היא שיבוש מהלכי משפט (סעיף 244). גם פרסום ברשתות החברתיות פוגע לרוב בחשוד יותר מבמתלונן.

סגירת התיק

כשהתביעה מחליטה לא להגיש כתב אישום, התיק נסגר בעילה: היעדר אשמה, חוסר ראיות מספיקות, או נסיבות שאינן מתאימות להעמדה לדין (סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי). ההודעה לחשוד אינה כוללת בדרך כלל את העילה, אבל אפשר לברר אותה, ובעבירות מין או אלימות היא נמסרת בהודעה עצמה (סעיף 62(ב)). ההבדל מהותי: תיק שנסגר בהיעדר אשמה אינו נרשם במרשם המשטרתי, ותיק שנסגר בעילה אחרת נרשם (סעיף 27(א)(2) לחוק המידע הפלילי ותקנת השבים). כשהחומר מלמד על חפות, אפשר לבקש לשנות את העילה. ראו שינוי עילת סגירה.

המתלונן רשאי לערור על החלטה שלא להעמיד לדין (סעיף 64), ולכן כדאי לשמור את הראיות גם אחרי שהתיק נסגר.

צעדים נגד המתלונן

מסירת ידיעה כוזבת על עבירה היא עבירה שעונשה עד שלוש שנות מאסר, ועד חמש שנים כשהעבירה שדווחה היא פשע (סעיף 243 לחוק העונשין). ההחלטה אם לחקור את המתלונן ולהעמיד אותו לדין שייכת למשטרה ולתביעה. תלונה נגדו פותחת הליך חדש, ולכן שוקלים אותה אחרי שהתיק של החשוד הוכרע, ולא במקומו.

על תלונות בעבירות מין, שבהן חלים כללים מיוחדים, ראו חשד לתלונת שווא בעבירת מין.