זכות השתיקה בחקירה: מה עולה השתיקה, ומה עולה הדיבור

הזכות עצמה ברורה. נחקר אינו חייב להשיב על שאלה שהתשובה עליה עלולה להעמיד אותו בסכנת אשמה פלילית (סעיף 2(2) לפקודת הפרוצידורה הפלילית (עדות)), וחשוד מוזהר בתחילת החקירה שאינו חייב לומר דבר. אבל באותה אזהרה נאמר לו גם ששתיקה עלולה לחזק את הראיות נגדו. המשפט הזה מכיל את כל הדילמה.

שתיקה לבדה אינה מספיקה להרשעה. כשיש ראיות אחרות, בית המשפט רשאי לראות בה חיזוק להן. וגרסה שהנאשם מעלה לראשונה בבית המשפט, אחרי שתיקה בחקירה, נבחנת בחשדנות כ"גרסה כבושה": למה לא סיפר את זה קודם?

כשהשתיקה מגינה

כשלא ידוע מה יש בידי המשטרה, כל פרט שנמסר עלול להתנגש בראיה שהנחקר אינו מכיר, ואז לפגוע באמינותו בכל השאר. כך גם כשהוא עייף, לחוץ או מבולבל, כשהגרסה מורכבת ודורשת מסמכים שאינם בהישג יד, או כשנראה שהחוקר מחפש פרט אחד שיחבר בין ראיות קיימות.

כשהשתיקה עולה ביוקר

כשיש הסבר תמים וברור, שתיקה מאריכה את החקירה ועלולה להוביל לכתב אישום שאפשר היה למנוע. אליבי שנמסר בחקירה המשטרה יכולה לבדוק מיד. אותו אליבי, כשהוא עולה רק בבית המשפט אחרי חודשים, נשמע אחרת. וגרסה שנתמכת במסמכים יכולה לסגור תיק כבר בשלב החקירה.

דרכי ביניים

הבחירה אינה רק בין הכול לכלום. אפשר למסור גרסה כללית ולשתוק לגבי פרטים מסוימים, להודיע שגרסה מלאה תימסר אחרי התייעצות או אחרי שהנחקר יראה מסמך מסוים, או למסור הודעה כתובה שהוכנה מראש בנושאים שהוחלט עליהם. כשעולה נושא לא צפוי, אפשר לבקש הפסקה כדי להתייעץ. עצור זכאי להיפגש עם עורך דין (סעיף 34 לחוק המעצרים), ולפי הלכת יששכרוב (ע״פ 5121/98) הודאה שנגבתה בלי שהנחקר הוזהר כראוי על זכותו להיוועץ עלולה להיפסל, אם קבלתה תפגע באופן מהותי בזכות להליך הוגן.

שלושה דברים נכונים בכל קו שנבחר. לא לשקר, כי גרסה שקרית שנחשפת פוגעת יותר משתיקה. לא לנחש, כי "אני לא זוכר" עדיף על תאריך שגוי. ולא לחתום על הודעה שלא נקראה או שאינה משקפת את מה שנאמר (סעיף 3 לפקודה). ובאשר להודאה, היא קבילה רק אם התביעה מראה שניתנה חופשית ומרצון (סעיף 12 לפקודת הראיות).

את הקו בוחרים לפני החקירה, אחרי שעוברים על החשד, על מה שאפשר להסיק מהנסיבות ועל הגרסה עצמה. ראו גם זומנתי לחקירה במשטרה.