במשפט שלא נוהל בקובלנה, כשבית המשפט רואה שלא היה יסוד להאשמה, או נסיבות אחרות שמצדיקות זאת, הוא רשאי לצוות שאוצר המדינה ישלם לנאשם הוצאות הגנה ופיצוי על מעצרו או מאסרו (סעיף 80(א) לחוק העונשין). הסעיף חל על אשמה שממנה הנאשם זוכה, וגם על אישום שבוטל בהסכמת הצדדים לפי סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי. שר המשפטים רשאי לקבוע בתקנות סכומים מרביים (סעיף 80(ב)), ולכן בודקים את התקרות העדכניות במועד הבקשה. על ההחלטה אפשר לערער כמו על פסק דין בפלילים (סעיף 80(ג)).
שתי העילות
"לא היה יסוד להאשמה" נבחנת לפי החומר שעמד לפני התביעה כשהגישה את כתב האישום: אם הוא יצר סיכוי סביר להרשעה. הזיכוי לבדו אינו מוכיח שלא היה יסוד, ולכן הטיעון מצביע על חולשות שהיו ידועות כבר בזמן ההגשה, ולא רק על מה שהתברר במשפט.
"נסיבות אחרות" רחבה יותר. נשקלים בה בין היתר התנהלות הרשויות, אורך ההליך, סיבת הזיכוי והנזק שנגרם לנאשם. זיכוי מחמת הספק אינו שולל את הבקשה, אבל הוא אחד השיקולים. ראו זיכוי מחמת הספק.
הבקשה
הבקשה מוגשת בדרך כלל לבית המשפט שזיכה, סמוך לזיכוי. היא מתארת את ההליך ואת הזיכוי או ביטול האישום, טוענת לעילה עם הפניה לחומר שהיה בידי התביעה, ומפרטת את ההוצאות, את הנזק ואת הסכום המבוקש. מצרפים את הכרעת הדין, אישורים על ימי מעצר ועל תנאים מגבילים, חשבוניות שכר טרחה והוצאות כמו חוות דעת ותרגום, ומסמכים על הנזק, כמו פיטורים או אובדן הכנסה.
כשבחקירה נעשו מעשים שגרמו נזק עצמאי, אפשר לשקול גם תביעה אזרחית נגד המדינה. זה מסלול נפרד, עם דרישות הוכחה אחרות.
מקורות
- חוק העונשין, התשל״ז–1977, סעיף 80
- חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ״ב–1982, סעיף 94(ב)
עורך דין איתי אסולין
עורך דין איתי אסולין מייצג חשודים ונאשמים בהליכים פליליים, מהחקירה במשטרה ודיוני המעצר ועד ניהול ההליך בבית המשפט.
הדרך המקצועית