סעיף 11א לחוק כלי היריה, שכותרתו "חובת דיווח", מטיל חובה על מטפלים במערכת הבריאות ובמערכת הרווחה. החובה אינה כללית. היא מופעלת כשהמטפל סבור שהחזקת הנשק תהיה סכנה, למטופל או לציבור.
רופאים, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים במערכת הבריאות
רופא, פסיכולוג, קצין בריאות הנפש או עובד סוציאלי במערכת הבריאות, שמטפל באדם וסבור שאם האדם יחזיק בכלי ירייה יהיה בכך משום סכנה לו או לציבור, יודיע על כך למנהל משרד הבריאות, שרשאי להעביר את הידיעה לצה״ל (סעיף 11א(א)).
וכשהמטפל יודע שהאדם כבר מחזיק בכלי ירייה, וסבור שיש בכך סכנה, הוא מודיע למנהל משרד הבריאות, שרשאי להעביר את הידיעה לפקיד הרישוי, לצה״ל, ובמקרים מסוימים לגוף ביטחוני שמסר הודעה לגבי מועמד לשירות (סעיף 11א(ב)(1)).
עובדים סוציאליים מחוץ למערכת הבריאות
הסעיף מרחיב את החובה גם לעובד סוציאלי אחר. כשנודע לו שאדם שהוא מטפל בו, או בן משפחתו של אותו אדם, הגיש בקשה לרישיון או מחזיק בכלי ירייה, ולדעתו יש בכך סכנה לאדם, לבן משפחתו או לציבור, הוא מודיע למנהל משרד הרווחה והביטחון החברתי (סעיף 11א(ב)(2)(א)). "בן משפחה" לעניין זה כולל בן זוג, הורה ובן זוגו, צאצא וצאצא של בן הזוג, בן זוג של צאצא, אח ואחות, גם מי שהיה כזה בעבר.
ההודעה אינה עוברת אוטומטית. מנהל משרד הרווחה בוחן אותה ומחליט אם לדווח לפקיד הרישוי, אחרי שבירר עם פקיד הרישוי אם האדם אכן הגיש בקשה או מחזיק בנשק (סעיף 11א(ב)(2)(ב)–(ג)). לצורך זה ממונה "ממונה להערכת מסוכנות", שמייעץ למנהל (סעיף 11א(ב)(3)).
לצד זה: מידע על אשפוז
נפרד מחובת הדיווח, משרד הבריאות רשאי להודיע לפקיד הרישוי על אשפוז בשל מחלת נפש או על חשש לכך, לגבי מי שפרטיו הועברו אליו בבדיקת הבקשה, וגם לגבי בעלי רישיון קיימים (סעיף 11ב). ראו הצהרת בריאות.
מה קורה אחרי הדיווח
הדיווח עצמו אינו החלטה. הוא מידע שמגיע לפקיד הרישוי, שמחליט לפי שיקול דעתו: לדחות בקשה, לבטל רישיון במהלך תוקפו, או לא לעשות דבר (סעיף 12(א)). פקיד הרישוי רשאי גם לדרוש בדיקה אצל רופא שקבע משרד הבריאות (סעיף 12(ג)).
הערר
החלטה שהתבססה על הודעת משרד הבריאות או משרד הרווחה ניתנת לערר לממונה בתוך 45 ימים, והממונה מעביר את הערר לתגובת מנהל המשרד הרלוונטי (סעיף 12(ג1)). כלומר, בערר יש הזדמנות להציג חוות דעת עדכנית, מהמטפל עצמו או ממומחה אחר, שמתייחסת במפורש לכשירות היום. ראו רישיון נשק נדחה וביטול רישיון נשק.
טיפול אינו מניעה
החוק אינו קובע שכל מי שפנה לטיפול נפשי אינו כשיר להחזיק נשק. הדיווח מופעל כשהמטפל סבור שיש סכנה. טיפול בחרדה, בדיכאון חולף או בקשיים בעקבות אירוע, אינו בהכרח כזה. ומטפל שמכיר את המטופל לאורך זמן הוא לא פעם גם הגורם שיכול להעיד שאין סכנה.
הדרך הגרועה ביותר היא לוותר על טיפול כדי לשמור על הרישיון. מעבר לכך שזה לא בריא, זה גם לא בהכרח מגן: מידע על אשפוז מגיע ממילא, והצהרת הבריאות דורשת גילוי. ראו הצהרת בריאות.
כשמישהו אחר דיווח
לפעמים הדיווח מגיע מעובד סוציאלי שמטפל בבן המשפחה, למשל בבת הזוג, ולא במחזיק הנשק עצמו. בעל הנשק עשוי לגלות על כך רק כשמגיעה החלטה של פקיד הרישוי. במקרה כזה, כדאי לבקש את הנימוקים, ולשקול ערר עם חוות דעת עצמאית. ואם ברקע יש סכסוך משפחתי, גם צו הגנה הוא אפשרות שכדאי להכיר. ראו צו הגנה ורישיון נשק.
חוק כלי היריה, התש״ט–1949, סעיפים 11א, 11ב, 12(א), 12(ג1)
עורך דין איתי אסולין
עורך דין איתי אסולין מייצג חשודים ונאשמים בהליכים פליליים, מהחקירה במשטרה ודיוני המעצר ועד ניהול ההליך בבית המשפט.
הדרך המקצועית