מעצר עד תום ההליכים: שלוש השאלות שבית המשפט בודק

ראיות לכאורה

לפי סעיף 21(ב) לחוק המעצרים, בית המשפט לא יורה על מעצר עד תום ההליכים אלא אם נוכח שיש ראיות לכאורה להוכחת האשמה. בשלב הזה ההגנה כבר מקבלת את חומר החקירה, ולבקשתה בית המשפט רשאי לדחות את הדיון כדי לאפשר עיון בחומר, ובינתיים להורות על מעצר של עד 30 ימים (סעיף 21(ד)).

בית המשפט אינו מכריע באשמה, אבל בוחן את עוצמת הראיות. סתירות בין עדויות, ראיות שאינן קושרות את הנאשם לעבירה או פגמים בחקירה יכולים להוביל למסקנה שאין ראיות לכאורה, וגם כשלא, הם משפיעים על השאלה אם להסתפק בחלופה.

עילת מעצר

העילות שבסעיף 21(א) הן חשש לשיבוש הליכים, להתחמקות או להשפעה על עדים, וחשש לסיכון ביטחונו של אדם, הציבור או המדינה. בחלק מהעבירות החוק עצמו מקים עילה: עבירה שדינה מאסר עולם, עבירת ביטחון, עבירת סמים שאינה שימוש או החזקה לשימוש עצמי, עבירה באלימות חמורה, באכזריות או בנשק, ועבירת אלימות בבן משפחה. זו חזקה שאפשר לסתור, למשל בהיעדר עבר פלילי ובנסיבות האירוע.

חלופה

בעילות של שיבוש ומסוכנות נדרש גם שאי אפשר להשיג את מטרת המעצר בשחרור בערובה ובתנאים. התנאים יכולים לכלול מקום מגורים מרוחק, מפקחים, ערבות, פיקוח של קצין מבחן או טיפול (סעיף 48). ראו חלופת מעצר. בית המשפט רשאי להורות על תסקיר מעצר, שבו קצין המבחן נפגש עם הנאשם ועם המפקחים, בודק את מקום השחרור וממליץ על חלופות ותנאים (סעיף 21א).

כשבית המשפט מצא שיש לעצור, הוא רשאי להורות שהמעצר יהיה בפיקוח אלקטרוני ולא בבית מעצר, בהסכמת הנאשם. בעבירות שהחוק מקים בהן עילה, זה ייעשה רק מטעמים מיוחדים שיירשמו (סעיף 22ב). ראו פיקוח אלקטרוני.

ייצוג וזמנים

מעצר עד תום ההליכים מחייב שלנאשם יהיה סנגור, אלא אם הודיע שאינו רוצה בייצוג. כשאין לו סנגור, בית המשפט ממנה לו, ועד אז רשאי להורות על מעצר של עד 7 ימים בכל פעם ועד 30 ימים בסך הכול (סעיף 21(ג)).

נאשם עצור שמשפטו לא התחיל בתוך 30 ימים מהגשת כתב האישום משוחרר, אלא אם הדחייה נעשתה לבקשת ההגנה (סעיף 60). נאשם שהיה עצור תשעה חודשים ומשפטו לא הסתיים בהכרעת דין משוחרר (סעיף 61), אלא אם שופט של בית המשפט העליון האריך את המעצר, בתקופות של עד 90 ימים, ובתיקים מורכבים עד 150 ימים (סעיף 62).

ההחלטה אינה סופית. כשעדים מרכזיים כבר העידו, חלף זמן או נמצאה חלופה חדשה, אפשר לבקש עיון חוזר (סעיף 52), ועל ההחלטה אפשר לערור (סעיף 53). ראו ערר על החלטת מעצר.