כמה זמן אפשר להחזיק חשוד במעצר: מהעיכוב ועד מעצר עד תום ההליכים

התקרות שבחוק המעצרים, לפי סדר השלבים (על קטינים ועל חשודים בעבירות ביטחון חלים כללים אחרים):

• עיכוב: זמן סביר ולא יותר משלוש שעות, וקצין בכיר רשאי להאריך בשלוש שעות נוספות במקרים מוגבלים (סעיפים 66–73). עיכוב אינו מעצר, ראו עיכוב או מעצר.
• מהמעצר עד השופט: בהקדם האפשרי ולא יאוחר מ־24 שעות, עם הסדר מיוחד לשבתות ולחגים (סעיף 29).
• כל הארכת מעצר לפני כתב אישום: עד 15 ימים (סעיף 17(א)).
• מעצר רציף בגלל אותו אירוע מעבר ל־30 ימים: רק בבקשה באישור היועץ המשפטי לממשלה (סעיף 17(ב)).
• מעצר שעילתו היחידה היא פעולות חקירה שאי אפשר לבצע בלי מעצר: עד 5 ימים, ובמקרים חריגים עד 15 ימים בסך הכול (סעיף 13(א)(3)).
• הצהרת תובע אחרי סיום החקירה: עד 5 ימים נוספים, כשבית המשפט שוכנע שיש עילה לכאורה לבקש מעצר עד תום ההליכים (סעיף 17(ד)).
• בלי כתב אישום: שחרור אחרי 75 ימים, אלא אם שופט של בית המשפט העליון האריך (סעיפים 59, 62).
• אחרי כתב אישום: נאשם עצור שמשפטו לא התחיל בתוך 30 ימים משוחרר, אלא אם הוא או סנגורו ביקשו לדחות את תחילת המשפט (סעיף 60).
• עד הכרעת הדין: תשעה חודשים, ומעבר לזה רק בהארכות של שופט בית המשפט העליון, עד 90 ימים בכל פעם או עד 150 ימים בתיקים מורכבים (סעיפים 61, 62).

מה זה אומר בדיון

השאלה המעשית בדיון אינה מה המקסימום, אלא כמה ימים מבקשים עכשיו ולמה. המשטרה מציגה לשופט את פעולות החקירה שנותרו, והשופט יכול לאשר את כל התקופה, לקצר אותה או לשחרר בתנאים. בכל בקשה נוספת המשטרה צריכה להראות שהחקירה מתקדמת ושהעילה עדיין קיימת, וככל שהמעצר מתארך, ההצדקה הנדרשת חזקה יותר. בית המשפט לא יורה על מעצר אם אפשר להשיג את מטרתו בערובה ובתנאים (סעיף 13(ב)).

כשהחקירה מסתיימת, העצור משוחרר, אלא אם הוגשה הצהרת תובע ואחריה בקשה למעצר עד תום ההליכים לפי סעיף 21. מכאן השאלה כבר אינה כמה ימים אלא אם המעצר יימשך לאורך המשפט כולו. ראו מעצר עד תום ההליכים.

על החלטת מעצר אפשר לערור לבית המשפט המחוזי (ראו ערר על החלטת מעצר), וכשנתגלו עובדות חדשות, השתנו הנסיבות או חלף זמן ניכר, אפשר לבקש עיון חוזר. התקרות של 30 ימים, 75 ימים ותשעה חודשים חלות גם כשאיש לא מזכיר אותן בדיון, והמעקב אחריהן הוא חלק מהייצוג.