הפקודה מעגנת במפורש סוג אחד של חופשה: חופשה מיוחדת, שהשר רשאי לתת לאסיר לבקשתו או לפי המלצת הנציב, בתנאים שייראו לו, לתקופה של עד 96 שעות, בלי שתקופת המאסר תוארך (סעיף 36(א) לפקודת בתי הסוהר). אסיר בחופשה מקבל רישיון שבו התנאים, ושוטר רשאי לפקח על קיומם (סעיף 36(ב), (ג)).
הוראת שעה, שבתוקף עד 31.1.2027 בשל הצפיפות בבתי הסוהר, מאפשרת לנציב, או לסוהר בדרגת גונדר שהסמיך, לתת חופשה מיוחדת של עד 45 ימים לאזרח או לתושב ישראל שנשא לפחות מחצית מתקופת המאסר ויתרת מאסרו אינה עולה על 45 ימים (סעיף 36(א2)). ההוראה אינה חלה על אסירים מסוימים, ובהם מי שהורשע בעבירות שהסעיף מונה, כמו רצח וניסיון לרצח.
החופשות הרגילות מוסדרות בכללים של שירות בתי הסוהר. הכללים עוסקים, בין היתר, בסוג העבירה ובמשך המאסר, בחלק שכבר נשא האסיר, בהתנהגות בכלא, בחוות דעת של המודיעין, של המשטרה ושל גורמי הטיפול, במקום החופשה ובמי שיהיו עם האסיר, ובחופשות קודמות ואם התנאים בהן קוימו. כדאי לבקש את הכללים העדכניים ואת ההחלטה בכתב, ולא להסתמך על מה שנאמר בעל פה.
כשמסרבים
מבקשים את הנימוקים ובודקים אותם מול הכללים. לעיתים הסירוב נובע מחסר שאפשר להשלים: חוות דעת טיפולית, מקום חופשה מתאים או מלווים שמתחייבים. כשההחלטה סוטה מהכללים, נשענת על מידע שגוי או אינה סבירה, אפשר לעתור לבית המשפט המחוזי שבאזור בית הסוהר, שדן בכל עניין הנוגע למאסר (סעיף 62א). על ההחלטה בעתירה אפשר לערער לבית המשפט העליון ברשות (סעיף 62ג). ראו עתירת אסיר.
עבירות משמעת נשקלות גם כאן. ראו דין משמעתי.
פקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל״ב–1971, סעיפים 36, 62א, 62ג
עורך דין איתי אסולין
עורך דין איתי אסולין מייצג חשודים ונאשמים בהליכים פליליים, מהחקירה במשטרה ודיוני המעצר ועד ניהול ההליך בבית המשפט.
הדרך המקצועית