הצהרת תובע: המעצר שבין סוף החקירה לכתב האישום, ומה אפשר לטעון נגדו

סעיף 17(ד) לחוק המעצרים קובע: "נעצר אדם וחקירתו נסתיימה, ישוחרר מהמעצר". זה הכלל. מיד אחריו מגיע החריג: אם הצהיר תובע שעומדים להגיש כתב אישום נגדו, ושוכנע בית המשפט שיש עילה לכאורה לבקש את מעצרו עד תום ההליכים, רשאי שופט להאריך את המעצר מטעם זה לתקופה שלא תעלה על 5 ימים, בכפוף לסעיף קטן (ב).

מה זה אומר

המעצר לפני כתב אישום נועד לאפשר את החקירה. כשהחקירה הסתיימה, אין עוד הצדקה לעצור לצורכה. הצהרת תובע מאפשרת "גשר" קצר: כמה ימים שבהם התביעה מכינה את כתב האישום ואת הבקשה למעצר עד תום ההליכים, והחשוד נשאר עצור.

מה בית המשפט צריך לראות

שני רכיבים. הראשון: תובע הצהיר שעומדים להגיש כתב אישום. לא שוטר, לא חוקר, אלא תובע. השני: בית המשפט שוכנע שיש "עילה לכאורה" לבקש מעצר עד תום ההליכים. כלומר, שאם יוגש כתב אישום, תהיה לתביעה עילה לבקש מעצר לפי סעיף 21, כמו מסוכנות, חשש לשיבוש או חשש להימלטות. ראו מעצר עד תום ההליכים.

זה מבחן מקדמי. בית המשפט אינו מכריע עדיין אם ייעצר החשוד עד תום ההליכים. הוא בודק אם יש בסיס סביר לבקשה כזו, שמצדיק להשאיר אותו עצור עוד כמה ימים.

המגבלות

התקופה עצמה: עד 5 ימים. וההארכה כפופה לסעיף 17(ב), שקובע שחשוד לא יוחזק במעצר ברצף אחד בקשר לאותו אירוע, כולל המעצר בלי צו, יותר מ־30 ימים, אלא באישור היועץ המשפטי לממשלה. כלומר, ימי הצהרת התובע נכללים בספירה של 30 הימים.

מה ההגנה בודקת

האם החקירה באמת הסתיימה. הצהרת תובע מתאימה כשאין עוד צורכי חקירה. כשהמשטרה ממשיכה לבצע פעולות, השאלה היא אם הבקשה היא בעצם בקשה להארכת מעצר לצורכי חקירה, שהמבחנים שלה אחרים. ראו דיון בהארכת מעצר.

האם יש עילה לכאורה למעצר עד תום ההליכים. לא כל תיק מצדיק בקשה כזו. בעבירה שאינה חמורה, בלי עבר ובלי חשש ממשי, ההגנה יכולה לטעון שאין בסיס לבקשה, ולכן אין בסיס להשאיר את החשוד עצור.

האם אפשר לשחרר בתנאים. גם כשיש עילה, החוק קובע שבית המשפט לא יורה על מעצר עד תום ההליכים אם אפשר להשיג את מטרתו בשחרור בערובה ובתנאים (סעיף 21(ב)(1)). אין סיבה שהשיקול הזה ייעלם בשלב של הצהרת התובע. ההגנה יכולה להציע חלופה כבר עכשיו: מעצר בית, מפקחים, הרחקה מהמתלונן. ראו מעצר בית.

האם התקופה מבוקשת במלואה בלי סיבה. חמישה ימים הם תקרה, לא ברירת מחדל.

מה קורה אחרי

בתוך התקופה, התביעה מגישה כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים, ואז מתקיים דיון בבקשה לפי סעיף 21. בדיון הזה ההגנה מקבלת לרוב לראשונה את חומר החקירה, ויכולה לבקש לדחות את הדיון כדי לעיין בו (סעיף 21(ד)). ראו ראיות לכאורה.

אם התביעה לא הגישה כתב אישום בתוך התקופה, החשוד משתחרר. ואם בית המשפט דחה את הבקשה להאריך מעצר לפי הצהרת תובע, החשוד משתחרר, לעיתים בתנאים.

ערר

על החלטה בעניין מעצר אפשר לערור לבית המשפט שלערעור, בתוך 30 ימים (סעיף 53). בפועל, בהצהרת תובע של כמה ימים, ערר צריך להיות מוגש מיד, כדי שיהיה לו טעם. ראו ערר על מעצר.