העילות לצו הגנה: שלושת המצבים שבהם בית המשפט רשאי לתת צו

סעיף 3 לחוק למניעת אלימות במשפחה קובע שבית המשפט רשאי לתת צו הגנה מפני אדם אם ראה שהתקיים אחד משלושה מצבים. כל אחד מהם עומד בפני עצמו, ומספיק אחד.

העילה הראשונה: אלימות, עבירת מין או כליאה

בסמוך לפני הגשת הבקשה, האדם נהג באלימות בבן משפחתו, ביצע בו עבירת מין או כלא אותו שלא כדין (סעיף 3(1)). "עבירת מין" לעניין זה היא עבירה לפי סימן ה' בפרק י' לחוק העונשין, שבו נמצאות עבירות המין.

שני רכיבים בולטים כאן. הראשון הוא מעשה, ולא חשש: אלימות שהתרחשה. השני הוא סמיכות בזמן. החוק אינו מגדיר "בסמוך" במספר ימים, והשאלה נבחנת לפי הנסיבות. אירוע מלפני יומיים נמצא בבירור בתוך התחום. אירוע מלפני שנה, שלא היה אחריו דבר, מעורר שאלה למה הבקשה הוגשה עכשיו. כשיש פער כזה, המבקש צריך להסביר אותו, ולעיתים לבסס את הבקשה על העילה השנייה.

בעילה הזו בית המשפט רשאי לתת צו גם במעמד צד אחד, כשנדרשת הגנה מיידית (סעיף 4(א)). ראו צו במעמד צד אחד.

העילה השנייה: סכנה גופנית ממשית

התנהגותו של האדם נותנת בסיס סביר להניח שהוא מהווה סכנה גופנית ממשית לבן משפחתו, או שהוא עלול לבצע בו עבירת מין (סעיף 3(2)). כאן אין צורך שכבר התרחשה אלימות. השאלה היא מה ההתנהגות מלמדת על העתיד.

מה יכול לבסס חשש כזה? איומים מפורשים בפגיעה. התנהגות שמסלימה: צעקות שהפכו לשבירת חפצים. הצגת נשק או סכין בזמן ויכוח. אלימות כלפי אחרים במשפחה. הפרה של צו קודם. ומה פחות מבסס? ויכוח קולני, גם חוזר, בלי איום ובלי סימן להסלמה.

"בסיס סביר" ו"סכנה ממשית" הם שני רכיבים. לא מספיק שהמבקש חושש, צריך שהחשש יישען על התנהגות שאפשר לתאר. ולא מספיקה כל סכנה, צריך שתהיה ממשית.

העילה השלישית: התעללות נפשית

האדם התעלל בבן משפחתו התעללות נפשית מתמשכת, או התנהג באופן שאינו מאפשר לבן משפחתו ניהול סביר ותקין של חייו (סעיף 3(3)). זו העילה שבה אין צורך בפגיעה גופית או באיום בפגיעה כזו. היא עוסקת בדפוס: השפלה, הפחדה, שליטה, ניתוק מהסביבה, מעקב, או התנהגות שמשבשת את החיים. המילה "מתמשכת" מבהירה שאירוע בודד אינו מספיק.

לעילה הזו יש מגבלה דיונית: צו בגינה ניתן רק במעמד שני הצדדים, אלא אם המשיב הוזמן כדין ולא התייצב (סעיף 4(ג)). ראו התעללות נפשית כעילה.

כשהעילות משתלבות

במציאות, בקשה אחת נשענת לעיתים על יותר מעילה אחת. אירוע אלים לפני שבוע, שהגיע אחרי חודשים של השפלות ואיומים, יכול לבסס גם את העילה הראשונה, גם את השנייה וגם את השלישית. כדאי שהבקשה תפרט את כל מה שרלוונטי, ותסביר מה כל חלק מלמד: האירוע האחרון מראה מעשה, האיומים מראים סכנה להמשך, והדפוס הארוך מראה את ההקשר.

ההבחנה חשובה גם מבחינה דיונית. בקשה שנשענת גם על אלימות או על סכנה גופנית מאפשרת לבקש צו במעמד צד אחד, ואילו בקשה שנשענת רק על התעללות נפשית תוביל לדיון במעמד שני הצדדים (סעיף 4).

מה הצו יכול לכלול, לפי העילה

החוק אינו קושר כל עילה לאיסור מסוים. בכל אחת מהן בית המשפט רשאי לאסור, כולם או מקצתם, את מה שסעיף 2(א) מונה: כניסה לדירה או התקרבות אליה, הטרדה בכל דרך, והפרעה לשימוש בנכס. אבל העילה משפיעה על המידתיות. הרחקה מהבית בעקבות אלימות חמורה מאתמול נראית אחרת מהרחקה בגלל דפוס של עלבונות. בית המשפט שוקל את חומרת האיסור מול מה שהוכח. ראו הרחקה מהבית.

בכל העילות, צו הגנה גורר איסור להחזיק ולשאת נשק ותפיסה מיידית של הנשק (סעיף 2ב).

תוקף הצו

צו הגנה תקף עד שלושה חודשים. בית המשפט רשאי להאריך אותו מפעם לפעם עד שישה חודשים בסך הכול, מנימוקים מיוחדים עד שנה, ומנימוקים מיוחדים נוספים עד שנה נוספת (סעיף 5(א)). ההארכה אינה אוטומטית, וגם בה בית המשפט בוחן אם הנסיבות שהצדיקו את הצו עדיין קיימות. ראו תוקף הצו והארכתו.

איך זה נבחן בדיון

הדיון עצמו קצר יחסית, ובית המשפט מכריע לפי התצהירים, המסמכים ומה שהצדדים אומרים בפניו. כדאי שהבקשה תאמר במפורש על איזו עילה היא נשענת, ותתאר עובדות שמתאימות לה. בקשה שמערבבת את כל העילות בלי פירוט מקשה על השופט, ועל המבקש עצמו בדיון.

למשיב, העילות מראות על מה כדאי לחלוק. אם הבקשה נשענת על אלימות, השאלה היא אם האירוע קרה, מתי, ומה בדיוק קרה. אם היא נשענת על סכנה, השאלה היא אם ההתנהגות שתוארה באמת מצביעה על סכנה ממשית. ואם היא נשענת על התעללות נפשית, השאלה היא אם יש דפוס מתמשך, או אירועים בודדים בתוך סכסוך הדדי. ראו הכנה לדיון.