בקשה קנטרנית לצו הגנה או לצו למניעת הטרדה מאיימת: מתי בית המשפט מחייב בהוצאות ובפיצוי

סעיף 9 לחוק מניעת הטרדה מאיימת, שכותרתו "הוצאות ופיצויים בפניית סרק", קובע: דחה בית משפט בקשה למתן צו מניעת הטרדה מאיימת וקבע כי היא קנטרנית, רשאי הוא להטיל על מי שביקש את הצו את אלה או חלק מהם: הוצאות לטובת המדינה ולטובת צד שנפגע, בשיעור שימצא לנכון; ופיצוי נאות למי שנפגע מהגשת הבקשה.

שני תנאים

הראשון: הבקשה נדחתה. בקשה שהתקבלה, גם חלקית, אינה נכנסת לסעיף.

השני: בית המשפט קבע שהיא קנטרנית. זו קביעה נוספת, מעבר לדחייה. בקשה שנדחתה כי המבקש לא הצליח להוכיח את טענותיו, או כי בית המשפט העריך שאין חשש להמשך, אינה קנטרנית בהכרח. קנטרנות מצביעה על משהו אחר: בקשה שאין לה בסיס של ממש, או שהוגשה לא כדי לקבל הגנה אלא כדי להשיג מטרה אחרת, להציק או לפגוע.

מה עשוי להצביע על קנטרנות

כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו, אבל יש סימנים שחוזרים. בקשה שהוגשה סמוך לדיון בהליך אחר בין הצדדים, למשל על משמורת, רכוש או סכסוך שכנים, ושנועדה להשיג בו יתרון. תצהיר שמתברר בדיון כרחוק מהמציאות, או כזה שהסתיר עובדות שמשנות את התמונה, כמו קשר הדדי ויזום. סדרה של בקשות דומות נגד אותו אדם, שנדחו. או בקשה שמתארת כ"הטרדה" פעולה לגיטימית, כמו פנייה לרשות או הגשת תביעה.

מסירת תצהיר כוזב ביודעין היא גם עבירה פלילית, שעונשה עד שלוש שנות מאסר (סעיף 239 לחוק העונשין). זה מסלול נפרד מסעיף 9, ותלוי בהחלטה של רשויות האכיפה.

מה בית המשפט רשאי לפסוק

שני רכיבים, כולם או חלקם. הוצאות, לטובת המדינה ולטובת הצד שנפגע, בשיעור שבית המשפט ימצא לנכון. ופיצוי נאות למי שנפגע מהגשת הבקשה. המילה "רשאי" חשובה: גם כשבית המשפט קובע שהבקשה קנטרנית, הוא אינו חייב לפסוק סכום מסוים, והוא שוקל את הנסיבות.

הפיצוי נועד לפגיעה מהגשת הבקשה עצמה. משיב שהורחק מביתו בצו במעמד צד אחד שבוטל אחר כך, שנתפס נשקו, או שנאלץ להתייצב לדיונים, נפגע באופן ממשי. כדאי לתעד את הפגיעה הזו: הוצאות מגורים, ימי עבודה שהפסיד, נזק תעסוקתי.

מה לתעד

משיב שסבור שהבקשה נגדו קנטרנית, וכבר נפגע ממנה, כדאי שיתעד את הנזק מהיום הראשון. אם הורחק מהבית בצו במעמד צד אחד: היכן לן, וכמה זה עלה. אם נתפס נשקו: מה המשמעות לעבודתו, האם הושעה, האם הפסיד משמרות. אם נאלץ להיעדר מהעבודה לדיונים: כמה ימים. וגם פגיעה שאינה כספית, כמו ניתוק מהילדים בתקופת הצו, היא חלק מהתמונה. פיצוי "נאות" נקבע לפי מה שהוצג, ובלי תיעוד קשה לבסס אותו.

ובמקביל, את הבסיס לטענה עצמה: התכתבות שסותרת את התצהיר, החלטות בהליך האחר שמראות את העיתוי, ועדים שיכולים לומר מה באמת קרה. ראו ראיות ותצהיר.

איך מבקשים

הקביעה שבקשה קנטרנית נעשית בהחלטה שדוחה אותה. לכן משיב שסבור שהבקשה נגדו קנטרנית, צריך לטעון זאת כבר בדיון, ולבסס את הטענה: להראות מה עומד מאחורי הבקשה, להציג את המסמכים שסותרים אותה, ולבקש במפורש שבית המשפט יקבע שהיא קנטרנית ויפסוק לפי סעיף 9. בית משפט אינו נוטה לפסוק פיצוי שלא התבקש.

כדאי גם להיזהר מהכיוון ההפוך. משיב שטוען לקנטרנות בכל בקשה, בלי בסיס, נשמע פחות אמין גם בשאר טענותיו. הטענה מתאימה כשיש לה תשתית.

למבקש

החוק אינו נועד להרתיע מבקשים שזקוקים להגנה. בקשה מבוססת שנדחתה אינה מסכנת את המבקש בסעיף 9. מה שמגן על מבקש הוא תצהיר מדויק, שאינו מגזים ואינו מסתיר, ובקשה שמבקשת את מה שמתאים לעובדות. ראו איך מגישים בקשה וראיות ותצהיר.

ובצו הגנה

החוק למניעת אלימות במשפחה כולל הוראה זהה. דחה בית המשפט בקשה לצו הגנה וקבע כי היא קנטרנית, רשאי הוא להטיל על המבקש הוצאות לטובת המדינה ולצד שנפגע, ופיצוי נאות למי שנפגע מהגשת הבקשה (סעיף 11 לחוק למניעת אלימות במשפחה).

התקנות לצו הגנה מוסיפות שכבה מעשית. כשהבקשה מוגשת בידי בן משפחה, מצורף לה כתב ערובה חתום בידו, לשם פיצוי המשיב על נזק שייגרם לו מהצו, אם בית המשפט יקבע שהבקשה קנטרנית (תקנה 3 לתקנות למניעת אלימות במשפחה (סדרי דין)). ומבקש שלא התייצב לדיון אחרי שקיבל הודעה עליו, עלול לגלות שהבקשה נמחקה או נדחתה ושהוא חויב בהוצאות, אלא אם נמנע ממנו להגיע מסיבות שאינן תלויות בו (תקנה 6(ב)).

אחרי ההחלטה

קביעה שבקשה קנטרנית אינה רק עניין של כסף. היא נרשמת בהחלטה, והיא עשויה להיות רלוונטית אם אותו מבקש יגיש בקשה נוספת נגד אותו אדם, או בהליך אחר בין הצדדים. למשיב, היא גם תשובה לשאלה שנשארת לא פעם פתוחה אחרי דחייה: האם בית המשפט רק לא השתכנע, או שהוא ראה בבקשה שימוש לרעה בהליך.