מגבלות הזמן של מעצר עד תום ההליכים: 75 ימים, 30 ימים, תשעה חודשים, ומה קורה אחריהם

סימן ז׳ לחוק המעצרים קובע כמה מגבלות זמן, כל אחת לשלב אחר. כדאי להכיר אותן, כי משפחות רבות שומעות "מעצר עד תום ההליכים" ומבינות שמדובר בתקופה בלתי מוגבלת. זה לא כך.

לפני כתב אישום: 75 ימים

חשוד שנמצא במעצר ולא הוגש נגדו כתב אישום בתוך 75 ימים ממעצרו, ישוחרר, בערובה או בלי ערובה (סעיף 59). בתוך התקופה הזו פועלות המגבלות של מעצר לצורכי חקירה: עד 15 ימים בכל הארכה, ועד 30 ימים ברצף בלי אישור של היועץ המשפטי לממשלה (סעיף 17). ראו כמה זמן המשטרה יכולה להחזיק חשוד.

חשוב לשים לב לניסוח: "ישוחרר, בערובה או ללא ערובה". השחרור אינו בהכרח שחרור לחופשי. בית המשפט רשאי לקבוע ערובה ותנאים, ובהם תנאים מגבילים מאוד.

אחרי כתב אישום, עד תחילת המשפט: 30 ימים

נאשם שהיה במעצר 30 ימים בגלל כתב האישום, ומשפטו לא התחיל, ישוחרר, בערובה או בלי ערובה. בית המשפט רשאי לדחות את תחילת המשפט ב־30 ימים נוספים בלי לשחרר, רק אם הנאשם או סניגורו ביקשו זאת (סעיף 60).

בפועל, סניגורים מבקשים לא פעם דחייה כזו, כי הם צריכים זמן לעיין בחומר החקירה. זו החלטה שיש לה מחיר: היא מאריכה את המעצר. ההחלטה צריכה להיות מודעת, אחרי שיחה עם הנאשם.

עד הכרעת הדין: תשעה חודשים

נאשם שהיה במעצר תקופה מצטברת של תשעה חודשים בגלל אותו כתב אישום, ומשפטו בערכאה הראשונה לא הסתיים בהכרעת דין, ישוחרר, בערובה או בלי ערובה (סעיף 61(א)). המילה "מצטרפת" חשובה: גם תקופות מעצר שנקטעו נספרות יחד.

ואם ניתנה הכרעת דין מרשיעה אחרי תשעה חודשים במעצר, בית המשפט שהרשיע רשאי להאריך את המעצר עד גזר הדין, כשיש עילה. אבל אם גזר הדין לא ניתן בתוך 90 ימים מההחלטה הזו, הנאשם ישוחרר (סעיף 61(ג)).

ההארכה של בית המשפט העליון

כאן נכנס סעיף 62, שבפועל מעסיק את רוב התיקים הגדולים. על אף מגבלות הזמן, שופט של בית המשפט העליון רשאי להאריך את המעצר, או לצוות על מעצר מחדש, לתקופה של עד 90 ימים, ולחזור על כך מעת לעת. הוא גם רשאי לשחרר (סעיף 62(א)). ואם הוא סבור שאי אפשר לסיים את המשפט בתוך 90 ימים בגלל סוג העבירה, מורכבות התיק או ריבוי נאשמים, עדים או אישומים, הוא רשאי להאריך עד 150 ימים בכל פעם (סעיף 62(ב)).

המשמעות: בתיקים חמורים, מעצר עד תום ההליכים יכול להימשך הרבה מעבר לתשעה חודשים. אבל כל הארכה דורשת בקשה של התביעה לבית המשפט העליון, ודיון. ובכל דיון כזה, השאלה אינה רק אם עדיין יש עילה, אלא גם אם המעצר הממושך עדיין מידתי, ואם התביעה מנהלת את המשפט ביעילות.

דיון בבית המשפט העליון

בדיון לפי סעיף 62 נבחנים בדרך כלל כמה דברים: קצב ההתקדמות של המשפט, כמה עדים כבר העידו וכמה נשארו, מי אחראי לעיכובים, והאם השתנה משהו שמאפשר חלופה. זו הזדמנות אמיתית להציע חלופת מעצר, גם כשבעבר נדחתה. הזמן שעבר הוא שיקול בפני עצמו. ראו עיון חוזר במעצר.

קטינים

אצל נאשם קטין, מגבלת תשעת החודשים מתקצרת לשישה (סעיף 10יב לחוק הנוער). ראו מעצר קטין.

חריג: עבירות ביטחון במלחמה

סעיפים 59 ו־62 אינם חלים, בתקופת תוקפן של תקנות שעת חירום שהותקנו בעקבות מלחמת "חרבות ברזל", לגבי חשודים בעבירות ביטחון במסגרת אירועי המלחמה. על אלה חלים הסדרים מיוחדים, שתוקפם הוארך כמה פעמים. מי שעניינו נוגע לזה, צריך לבדוק את הנוסח העדכני.

מה זה אומר למשפחה

מגבלות הזמן הן כלי. כדאי לעקוב אחרי התאריכים: מתי הוגש כתב האישום, מתי התחיל המשפט, ומתי מגיעים תשעה חודשים. כדאי לדעת מתי התביעה צפויה להגיש בקשה לבית המשפט העליון, ולהתכונן אליה מראש עם חלופה. ראו מעצר עד תום ההליכים.