ברירת משפט: לשלם את הדוח, לבקש ביטול, או לבקש להישפט

עבירת קנס היא עבירה של "ברירת משפט" (סעיף 228 לחוק סדר הדין הפלילי). מי שקיבל הודעת תשלום קנס בוחר בין שלוש דרכים: לשלם בתוך 90 ימים מיום ההמצאה; לבקש מהתובע לבטל את ההודעה בתוך 30 ימים, או 90 ימים כשבעל הרכב מבקש להוכיח מי נהג; או להודיע בתוך 90 ימים שהוא רוצה להישפט, או בתוך 30 ימים מהיום שבו נדחתה בקשת ביטול (סעיף 229(א)).

מי ששילם נחשב כמי שהודה, הורשע ונשא את עונשו (סעיף 229(ח)). מי שלא עשה דבר נחשב בתום המועדים כמי שהורשע ונגזר עליו הקנס, ומתווספות תוספות פיגור (סעיף 229(ח2)). כלומר, גם שתיקה היא הרשעה.

איך מחליטים

כשאין מחלוקת על מה שקרה, הדוח אינו נושא נקודות משמעותיות ואין חשש לפסילה, תשלום מסיים את העניין. כשיש טעות ברורה או שנהג אחר, בקשה לביטול היא הדרך הקצרה. ראו בקשה לביטול דוח.

בקשה להישפט מתאימה כשיש מחלוקת אמיתית: גרסה של הנהג שיש לה תמיכה, מכשיר מדידה שאפשר לבחון את כיולו ואת אופן הפעלתו, שאלה משפטית כמו מיקום תמרור או זיהוי הנהג, או נקודות שעלולות להוביל לקורס או לפסילה.

בבית המשפט

אחרי הבקשה נשלחת הזמנה למשפט, בתוך שנה מיום קבלת ההודעה (סעיף 230). בדיון הראשון אפשר לכפור, להודות או להגיע להסדר, ולעיתים התביעה מסכימה לתקן את סעיף העבירה. כשמתנהל משפט, השוטר מעיד, ואפשר לחקור אותו ולהציג ראיות. ההכנה דומה לכל משפט: מבקשים את חומר החקירה ובודקים את המכשיר ואת התיעוד. ראו עיון בחומר החקירה.

יש לבחירה הזו מחיר. נאשם שהורשע לא ישלם קנס נמוך מהסכום שבהודעה, אלא בנסיבות מיוחדות (סעיף 230), ובית המשפט רשאי לגזור יותר, ובעבירות מסוימות גם פסילה שלא הייתה חלק מהדוח. יש גם דיונים, זמן ולעיתים דחיות.

לא כל עבירה מגיעה כהודעת תשלום קנס. במקרים מסוימים, כמו נסיבות מחמירות בעבירת תעבורה, נשלחת מלכתחילה הזמנה למשפט.