צו למניעת הטרדה מאיימת ונשק: מתי הצו אוסר להחזיק נשק, מה קורה לרישיון, ואיך מבקשים לבטל

סעיף 5(א)(6) לחוק מניעת הטרדה מאיימת מאפשר לצו לאסור על הפוגע "לשאת או להחזיק נשק, לרבות נשק שניתן לו מטעם רשות ביטחון או רשות אחרת מרשויות המדינה". "רשות ביטחון" לעניין זה היא המשטרה, הרשות להגנה על עדים, משמר הכנסת, צה״ל, שירות הביטחון הכללי ושירות בתי הסוהר (סעיף 3).

מתי האיסור אפשרי

האיסור אינו חלק מכל צו. סעיף 4 קובע שני מסלולים. כשבית המשפט נוכח שאדם נקט הטרדה מאיימת, הוא רשאי לאסור את ארבעת הדברים הראשונים: הטרדה, איומים, מעקב ופגיעה בפרטיות, ויצירת קשר. רק כשהוא נוכח שההטרדה נעשתה בנסיבות שבהן יש חשש לפגיעה ממשית בשלוות חייו של אדם אחר, או להמשך פגיעה כזו, הוא רשאי לאסור גם להתקרב למקומות מסוימים ולשאת או להחזיק נשק (סעיף 4(א)).

המסלול השני הוא כשהתנהגות האדם נותנת בסיס סביר להניח שהוא מהווה סכנה גופנית ממשית לאחר או שהוא עלול לבצע בו עבירת מין, או כשבסמוך לפני הבקשה פגע בגופו, ביצע בו עבירת מין או כלא אותו שלא כדין. אז בית המשפט רשאי לאסור את כל ששת הדברים, ובכלל זה נשק (סעיף 4(ב)).

כשבית המשפט אינו כולל איסור נשק

החוק מבקש מבית המשפט לחשוב על נשק במפורש. כשניתן צו לפי סיפת סעיף 4(א), או לפי סעיף 4(ב), והוא אינו כולל איסור נשק, בית המשפט צריך לפרט בהחלטתו את הנימוקים לכך (סעיף 5(ג)). כלומר, במצבים החמורים יותר, אי הכללה של האיסור היא חריג שמחייב הסבר.

מה קורה כשהאיסור נכלל

ניתן צו שכולל איסור נשק, רשאי בית המשפט להורות במעמד מתן הצו על תפיסת נשקו של המחויב בצו, מיד (סעיף 5(ב)(1)). בית המשפט מוסר הודעה על הצו לפקיד הרישוי לפי חוק כלי היריה ולמשטרה. כשהמחויב נמנה עם כוחות המילואים, או כשנמסר לו נשק מטעם צה״ל או בהסכמתו, ההודעה נמסרת גם לצה״ל. וכשהוא נמנה עם רשות ביטחון, גם לה (סעיף 5(ב)(2)). ההודעה נערכת לפי טופס 4 שבתקנות (תקנה 6).

ההודעה לפקיד הרישוי פותחת מסלול נפרד. פקיד הרישוי רשאי, לפי שיקול דעתו, לבטל רישיון במהלך תוקפו (סעיף 12(א)(3) לחוק כלי היריה), וצו שאוסר נשק הוא מידע שהוא עשוי לשקול. כלומר, גם אחרי שהצו פוקע, הרישיון עצמו יכול להיות בסכנה. ראו ביטול רישיון נשק.

מי שנושא נשק בעבודה

אדם שנושא נשק במסגרת שירות ביטחוני, במילואים, או בעבודה אצל בעל רישיון מיוחד או במפעל ראוי, נפגע מהאיסור גם מקצועית. החוק מאפשר לממונה עליו, ביוזמתו או לבקשת המחויב בצו, להגיש לבית המשפט בקשה מנומקת בכתב לגבי המשך ההחזקה והנשיאה של הנשק (סעיף 5(ב)(3)). הבקשה מוגשת לבית המשפט שנתן את הצו, לפי טופס 6 שבתקנות (תקנה 8), והדיון בה מתקיים במעמד שני הצדדים ובמעמד נציג הגוף (סעיף 7(ד)).

הבקשה מגיעה מהממונה, ולא רק מהמחויב. כדאי לפנות אליו מוקדם, להסביר את המצב ולבקש שיבחן אם להגיש בקשה. בית המשפט ישקול את הצורך המקצועי מול הסכנה שבגללה ניתן הצו.

ההבדל מצו הגנה

בצו הגנה, איסור הנשק נלווה לכל צו מכוח החוק, ובית המשפט מורה לתפוס את הנשק מיד (סעיף 2ב לחוק למניעת אלימות במשפחה). הוא נשאר בתוקף גם אחרי שהצו פקע, עד שבית המשפט מבטל אותו לבקשת המחויב, ובקשה חוזרת אחרי דיון אפשרית רק כעבור שישה חודשים (סעיף 5(ב), (ד) לאותו חוק). בצו למניעת הטרדה מאיימת, האיסור תלוי בתנאים ובהחלטה, ואין בחוק הוראה שמשאירה אותו בתוקף אחרי שהצו פוקע. ראו צו הגנה ורישיון נשק.

אחרי שהצו פוקע

כשצו למניעת הטרדה מאיימת פוקע, האיסור שבו פוקע איתו. אבל הנשק אינו חוזר מעצמו. אם נתפס, צריך לפנות לגורם שמחזיק בו. אם הרישיון בוטל בינתיים, או שפקיד הרישוי פתח בבדיקה, צריך לטפל גם בזה, ולעיתים להגיש ערר בתוך 45 ימים מההחלטה (סעיף 12(ג1) לחוק כלי היריה). ובנשק מטעם צה״ל או רשות ביטחון, ההחזרה תלויה גם בגוף עצמו ובנהליו. ראו החזרת נשק אחרי חקירה.

בדיון

משיב שמחזיק נשק, פרטי או מטעם עבודה, כדאי שיאמר זאת בדיון, ויציג את המשמעות. זה אינו טיעון שמונע צו, אבל הוא רלוונטי לשאלה אם האיסור נדרש בנסיבות, ואם יש חלופה, כמו איסורים אחרים בלבד. ומבקש שחושש מנשק, כדאי שיאמר זאת במפורש, ויסביר על מה החשש נשען.

ובכל מקרה, צו שאוסר נשק מחייב מרגע שנמסר. מי שנושא נשק בניגוד לו מפר צו, עם כל מה שזה אומר. ראו הפרת צו.