עד שמשנה את גרסתו בבית המשפט: מתי ההודעה שלו במשטרה הופכת לראיה, ומה צריך כדי להרשיע על פיה

הכלל הבסיסי בדיני הראיות הוא שבית המשפט מכריע על פי מה שעדים אומרים לפניו, תחת אזהרה ובחקירה נגדית. הודעה שנמסרה במשטרה היא "אמרת חוץ", ובדרך כלל אינה ראיה לאמיתות תוכנה. סעיף 10א לפקודת הראיות הוא החריג החשוב ביותר לכלל הזה.

שלושה תנאים

אמרה בכתב שנתן עד מחוץ לבית המשפט תהיה קבילה כראיה בהליך פלילי, כשמתקיימים שלושה תנאים (סעיף 10א(א)). מתן האמרה הוכח במשפט, בדרך כלל בעדות של החוקר שגבה אותה. נותן האמרה הוא עד במשפט, וניתנה לצדדים הזדמנות לחקור אותו. והעדות שונה מהאמרה בפרט מהותי, או שהעד מכחיש את תוכן האמרה, או טוען שאינו זוכר.

המשמעות: כשמתלונן משנה גרסה, התביעה יכולה לבקש שבית המשפט יקבל את ההודעה שלו במשטרה, ויכריע לפיה ולא לפי מה שאמר באולם.

העדפת האמרה

בית המשפט רשאי לסמוך ממצאיו על האמרה או על חלקה, ואף להעדיף אותה על העדות, "לנוכח נסיבות הענין, לרבות נסיבות מתן האמרה, הראיות שהובאו במשפט, התנהגות העד במשפט ואותות האמת שנתגלו במהלך המשפט", והטעמים יירשמו (סעיף 10א(ג)).

כלומר, בית המשפט שואל מתי העד דיבר אמת: בתחנה או באולם. התשובה תלויה בנסיבות, ולא באיזו גרסה מאוחרת יותר.

דבר לחיזוק

לא יורשע אדם על סמך אמרה שהתקבלה לפי סעיף 10א, אלא אם יש בחומר הראיות "דבר לחיזוקה" (סעיף 10א(ד)). זו הגנה חשובה. ממצא רפואי, תיעוד של חבלה, הקלטת שיחה למוקד, עדות של שכן ששמע צעקות, או מסרונים, יכולים לשמש חיזוק. כשאין דבר כזה, האמרה לבדה אינה מספיקה להרשעה.

עד שאינו מעיד בכלל

סעיף 10א(ב) מוסיף מצב נוסף: בית המשפט רשאי לקבל את האמרה גם כשנותן האמרה אינו עד, בגלל שהוא מסרב להעיד, אינו מסוגל, נפטר או לא נמצא, ובלבד שבית המשפט שוכנע שמנסיבות העניין עולה ש"אמצעי פסול" שימש להניא אותו מלהעיד. זה המצב שבו נטען שהנאשם או מי מטעמו לחצו על העד, איימו עליו או שידלו אותו.

מה ההגנה בודקת

את נסיבות מסירת ההודעה במשטרה. באיזו שעה, אחרי כמה זמן מהאירוע, באיזה מצב רגשי, האם העד היה תחת השפעת אלכוהול, האם היה לו מניע באותו רגע, כמו כעס או סכסוך על ילדים. האם החוקר שאל שאלות מנחות. האם הגרסה במשטרה עצמה הייתה עקבית, או שהשתנתה בין הודעה להודעה.

את ההסבר של העד לשינוי. לפעמים ההסבר אמין: הוא היה כועס, הגזים, ועכשיו מספר את מה שקרה באמת. לפעמים ההסבר נשמע כמו לחץ. בית המשפט מתרשם מהעד עצמו.

ואת החיזוק: מה בדיוק מחזק את האמרה, והאם הוא מחזק את הפרט שבמחלוקת או רק את העובדה שהיה ריב.

עד עוין

כשעד משנה את גרסתו, התביעה מבקשת לא פעם להכריז עליו עד עוין, וכך לחקור אותו בשאלות מנחות, כאילו בחקירה נגדית, ולהציג לו את ההודעה (סעיף 179 לחוק סדר הדין הפלילי). ראו חקירה נגדית.

לנאשם

שתי אזהרות. הראשונה: חזרה של המתלוננת מגרסתה אינה סוף התיק, ולפעמים אינה אפילו שינוי משמעותי. השנייה: כל ניסיון להשפיע על עד לשנות גרסה, ישירות או דרך בני משפחה, עלול להיחשב "אמצעי פסול", לפתוח את הדרך לסעיף 10א(ב), ולהוסיף אישום בהדחה בעדות או בשיבוש. ראו סגירת תיק אלימות במשפחה.