חקירה נגדית בתיק פלילי: מה היא נועדה להשיג, איך מתכוננים, ומה הכללים

סעיף 174 לחוק סדר הדין הפלילי קובע את הסדר: עד נחקר תחילה בידי מי שביקש לשמוע אותו, בחקירה ראשית. אחריו רשאי הצד שכנגד לחקור אותו בחקירה נגדית. ואז הצד הראשון רשאי לחזור ולחקור, בחקירה חוזרת. בית המשפט רשאי להתיר שאלה נוספת גם בסוף, ולשאול שאלות בעצמו (סעיף 175), ואז הצדדים רשאים לחקור על מה שעלה בשאלותיו (סעיף 176).

מה החקירה הנגדית נועדה להשיג

לא כל חקירה נגדית מנסה להראות שהעד משקר. לרוב יש לה מטרות צנועות ומדויקות יותר. להראות שהעד לא ראה מה שהוא מתאר, או ראה רק חלק: חושך, מרחק, זמן קצר. להראות שהגרסה השתנתה: מה נאמר בהודעה הראשונה במשטרה, מה בשנייה, ומה עכשיו. להוציא מהעד עובדות שתומכות בגרסת ההגנה, ושהוא לא הזכיר בחקירה הראשית. להראות שיש לו מניע: סכסוך, אינטרס כלכלי, טובת הנאה. או פשוט לתחום את העדות: מה העד יודע מידיעה אישית, ומה הוא שמע מאחרים.

לעיתים, החקירה הנגדית הטובה ביותר קצרה מאוד, או אפילו לא נדרשת, כי העד לא פגע בגרסת ההגנה.

ההכנה

כמעט כל חקירה נגדית טובה נבנית מחומר החקירה. הודעות העד במשטרה, דוחות פעולה, תמלילים, מסרונים, ממצאים. ההגנה עוברת על כל מה שהעד אמר, בכל פעם, ומשווה לעדות בבית המשפט ולראיות האחרות. ראו עיון בחומר החקירה.

גם הנאשם חלק מההכנה. הוא מכיר את האנשים, את המקום ואת ההקשר, ולא פעם הוא שם לב לפרט שעורך הדין לא היה מגיע אליו לבד.

סתירות

סתירה בין עדות בבית המשפט לבין הודעה במשטרה היא הכלי הנפוץ ביותר. אבל לא כל סתירה פוגעת במהימנות. סתירה בפרט שולי, אחרי שנים, היא טבעית. סתירה בפרט מהותי, כמו מי היכה ראשון, או אם הייתה הסכמה, היא עניין אחר. ראו סתירות בעדות המתלונן.

וחשוב לדעת: כשעד משנה את גרסתו בבית המשפט באופן מהותי, התביעה עשויה לבקש להגיש את ההודעה שלו במשטרה כראיה לאמיתות תוכנה (סעיף 10א לפקודת הראיות). ראו עד שמשנה גרסה.

עד עוין

בדרך כלל, מי שקרא לעד אינו חוקר אותו בשאלות מנחות. אבל אם בית המשפט קבע שהעד עוין לצד שקרא לו, למשל משום שמסר עדות שסותרת את הודעתו במשטרה, הוא רשאי להתיר לאותו צד לחקור אותו כאילו הייתה זו חקירה נגדית (סעיף 179). כך קורה כשמתלונן "משנה צד" בבית המשפט. כשעד תביעה שצוין בכתב האישום לא נקרא בידי התביעה, וההגנה קראה לו, בית המשפט רשאי להתיר לה לחקור אותו כאילו בחקירה נגדית (סעיף 178).

חקירה של נאשם שבוחר להעיד

כשהנאשם מעיד, גם הוא נחקר בחקירה נגדית בידי התובע (סעיף 161(א)(1)). יש לו הגנה אחת חשובה: הוא לא יישאל על הרשעות קודמות, אלא אם העיד על אופיו הטוב או הביא ראיה לכך (סעיף 163). כלומר, נאשם שמציג את עצמו כמי שמעולם לא הסתבך, פותח את הדלת לשאלות על העבר. ראו האם הנאשם חייב להעיד.

כמה נאשמים

כשיש כמה נאשמים, כל אחד חוקר את עדי התביעה לפי הסדר שבכתב האישום (סעיף 177). וכשעד של נאשם אחד צפוי להעיד נגד נאשם אחר, בית המשפט רשאי להתיר לנאשם האחר לחקור אותו בחקירה נגדית (סעיף 180).

עדים מוגנים

בתיקים מסוימים, ובעיקר בעבירות מין ובעדות של קטינים, יש הגבלות על אופן החקירה ועל השאלות שמותר לשאול. הן נועדו להגן על העד, ובית המשפט אוכף אותן. חקירה נגדית בתיקים כאלה דורשת זהירות יתרה, כי חקירה שנתפסת כפוגענית עלולה לפגוע בהגנה עצמה. ראו עדות יחידה בעבירות מין.