האם הנאשם חייב להעיד במשפט שלו: הזכות לשתוק, המחיר של השתיקה, ומה שוקלים לפני ההחלטה

סעיף 161(א) לחוק סדר הדין הפלילי נותן לנאשם שתי אפשרויות: להעיד כעד ההגנה, ואז הוא עשוי להיחקר בחקירה נגדית, או להימנע מלהעיד. בית המשפט חייב להסביר לו את שתי האפשרויות, ואת התוצאות של הימנעות (סעיף 161(ב)).

המחיר של שתיקה

סעיף 162(א) קובע: הימנעות הנאשם מהעיד "עשויה לשמש חיזוק למשקל הראיות של התביעה וכן סיוע לראיות התביעה במקום שדרוש להן סיוע". זה אינו אומר ששתיקה היא הודאה. הנטל להוכיח את האשמה נשאר על התביעה. אבל כשהתביעה הביאה ראיות, והנאשם בחר שלא להשיב עליהן, בית המשפט רשאי לראות בכך תוספת למשקלן.

המשמעות של המילה "סיוע" מיוחדת. יש ראיות שהחוק אינו מאפשר להרשיע על פיהן בלי סיוע, כמו עדות של עד מדינה (סעיף 54א(א) לפקודת הראיות). בתיקים כאלה, שתיקת הנאשם עשויה להשלים בדיוק את מה שחסר לתביעה. ראו עד מדינה.

יש חריגים. שתיקה אינה משמשת סיוע לצורך הוראות מסוימות בעדות ילדים ובעדות של אנשים עם מוגבלות, ואינה משמשת ראיה לחובת נאשם עם מוגבלות שכלית או נפשית, כשחוות דעת מומחה קבעה שבגלל המוגבלות הוא נמנע מלהעיד (סעיף 162).

המחיר של עדות

נאשם שמעיד, נחקר בחקירה נגדית בידי התובע. זו חקירה מקצועית, לפעמים ארוכה, שבה התובע מציג לנאשם את הסתירות בין מה שהוא אומר עכשיו לבין מה שאמר בחקירה במשטרה, ובינו לבין הראיות. נאשם שמתבלבל, מתחמק או נתפס בשקר בפרט שולי, עלול לפגוע בגרסה כולה. ראו חקירה נגדית.

יש לנאשם הגנה אחת: הוא לא יישאל על הרשעות קודמות, אלא אם העיד על אופיו הטוב או הביא ראיה לכך (סעיף 163).

מה שוקלים

את חוזק ראיות התביעה. כשהן חלשות, ולא ברור שהן מגיעות לרף של הרשעה, יש סניגורים שמעדיפים לא "להציל" אותן באמצעות חקירה נגדית של הנאשם. כשהן חזקות, השתיקה עלולה להשלים את התמונה לרעתו.

את הגרסה. האם יש לנאשם גרסה שמסבירה את הראיות. האם היא עקבית עם מה שמסר במשטרה. נאשם ששתק בחקירה ומעלה גרסה לראשונה בבית המשפט, צפוי להישאל למה לא סיפר קודם. ראו זכות השתיקה.

את היכולת שלו להעיד. יש אנשים שמעידים טוב, ויש כאלה שלחץ, שפה או אופי פוגעים בהם על הדוכן. זו הערכה כנה שעורך הדין צריך לעשות יחד עם הלקוח.

את מה שקרה בתום פרשת התביעה. כשטענת "אין להשיב לאשמה" נדחתה, המשמעות היא שיש ראיות לכאורה, ומשקל השתיקה עולה. ראו אין להשיב לאשמה.

ואת השאלה אם יש ראיות אחרות שיכולות להביא את גרסת ההגנה בלי הנאשם: עדים, מסמכים, מומחים.

מתי מעידים

נאשם שבחר להעיד, מעיד בתחילת פרשת ההגנה, לפני עדיו. בית המשפט רשאי, לבקשתו, להתיר לו להעיד בשלב אחר (סעיף 161(ג)). הכלל נועד למנוע מצב שבו הנאשם שומע את עדיו ומתאים את גרסתו.

בשלב העונש

ההחלטה חוזרת בשלב העונש, בגרסה אחרת. אחרי הרשעה, הנאשם רשאי להעיד לעניין העונש, להימנע, או למסור הודעה בלי להיחקר (סעיף 189). הודעה כזו, למשל דברים על חייו, על חרטה או על מצבו, היא דרך לומר דברים לבית המשפט בלי חקירה נגדית. ראו טיעונים לעונש.

ההחלטה של מי

ההחלטה של הנאשם. עורך הדין ממליץ, מסביר את הסיכונים, ומכין. אבל מי שעולה לדוכן, או בוחר לשתוק, הוא הנאשם, וכדאי שיגיע להחלטה הזו בזמן, ולא בבוקר הדיון.

הכנה לעדות

נאשם שבחר להעיד צריך להתכונן, אבל לא "לשנן". הכנה טובה עוברת על ההודעות שמסר במשטרה, על הראיות שהוצגו, ועל השאלות הקשות שהתובע צפוי לשאול. היא עוסקת גם בדברים פשוטים: להקשיב לשאלה עד הסוף, לענות על מה שנשאל, להודות כשלא זוכרים, ולא להתווכח. נאשם שנשמע כמי שמשנן גרסה, או שמתחמק משאלות פשוטות, פוגע באמינות שלו יותר מכל סתירה.