סעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי קובע: "נסתיימה פרשת התביעה ולא הוכחה האשמה אף לכאורה, יזכה בית המשפט את הנאשם – בין על פי טענת הנאשם ובין מיזמתו – לאחר שנתן לתובע להשמיע את דברו בענין".
"אף לכאורה"
המילים החשובות הן "אף לכאורה". בשלב הזה, בית המשפט אינו שואל אם האשמה הוכחה מעבר לספק סביר. הוא שואל שאלה צרה יותר: האם התביעה הביאה ראיה כלשהי לכל אחד מיסודות העבירה. כשחסרה ראיה ליסוד מסוים, למשל לכוונה, לזהות המבצע, או למעשה עצמו, אין מה שההגנה צריכה להשיב עליו.
לכן הטענה הזו אינה מתאימה לתיקים שבהם השאלה היא מהימנות. אם המתלונן העיד שהנאשם תקף אותו, יש ראיה לכאורה, גם אם העדות מלאה סתירות. בשלב הזה, שאלות של מהימנות ומשקל אינן מוכרעות. הן נשמרות לסיכומים. ראו זיכוי מחמת הספק.
מתי היא מתאימה
כשעד מרכזי לא הגיע, או לא העיד את מה שהתביעה ציפתה. כשראיה מרכזית לא הוגשה, או נפסלה. כשכתב האישום מייחס עבירה שדורשת יסוד שלא הובאה לו שום ראיה, כמו מטרה מסוימת, ידיעה, או ערך מסוים של הרכוש. כשיש כמה נאשמים, ונגד אחד מהם לא הובאה ראיה שקושרת אותו. או כשיש כמה אישומים, ובאחד מהם התביעה פשוט לא הביאה ראיות.
גם מיוזמת בית המשפט
הסעיף מאפשר לבית המשפט לזכות גם מיוזמתו. בפועל זה נדיר, ולרוב הטענה עולה מההגנה. היא נטענת אחרי שהתובע הודיע שפרשת התביעה הסתיימה (סעיף 157), ולפני שההגנה מתחילה להביא ראיות.
המחיר של טענה שנדחתה
כשבית המשפט דוחה את הטענה, הוא קובע בעצם שיש ראיות לכאורה. ההחלטה אינה מכריעה את התיק, וההגנה ממשיכה להביא ראיות (סעיף 159). אבל יש לכך השלכה מעשית: מעכשיו, אם הנאשם בוחר שלא להעיד, השתיקה שלו עשויה לחזק את ראיות התביעה, ואף לשמש סיוע במקום שדרוש סיוע (סעיף 162). כלומר, אחרי דחיית הטענה, ההחלטה אם להעיד נעשית כבדה יותר. ראו האם הנאשם חייב להעיד.
יש גם שיקול טקטי. טענה שמפרטת בדיוק איזה יסוד חסר, עלולה להאיר לתביעה את החולשה. כשהטענה נדחית, התביעה יודעת מה צריך לחזק, ויכולה לנסות לעשות זאת בחקירה נגדית של עדי ההגנה, או בבקשה להביא ראיות להזמה (סעיף 165). לכן, כשהסיכוי לקבל את הטענה נמוך, יש סניגורים שמעדיפים לשמור את הנקודה לסיכומים.
כשהטענה מתקבלת
בית המשפט מזכה. הזיכוי לפי סעיף 158 הוא זיכוי מלא לכל דבר, וחלות עליו ההוראות של הכרעת דין רגילה (סעיפים 182, 183). התביעה רשאית לערער עליו, כמו על כל זיכוי. ראו ערעור פלילי.
זיכוי חלקי
לא תמיד מדובר בכל התיק. אפשר לטעון שאין להשיב לאשמה באישום אחד מתוך כמה, או לגבי עבירה אחת מתוך שתיים שיוחסו לאותו מעשה. זיכוי חלקי בשלב הזה מצמצם את המשפט, ולפעמים משנה את כל התמונה, גם לקראת מגעים להסדר.
ההכנה
הטענה נבנית לאורך כל פרשת התביעה. הסניגור צריך לדעת מראש מה יסודות העבירה, איזו ראיה התביעה מתכוונת להביא לכל יסוד, ולעקוב אחרי מה שבאמת נשמע. עד שלא הגיע, מסמך שלא הוגש, או עד שאמר פחות ממה שאמר במשטרה, הם בדיוק החומר של הטענה הזו. ראו שלבי המשפט הפלילי.
דוגמה
נניח שנאשם מואשם בגניבה מרכב. עד אחד ראה אדם ליד הרכב בלילה, אבל לא זיהה אותו. מצלמה צילמה דמות ממרחק, בלי פנים. והחוקר העיד שהנאשם נעצר בשכונה כעבור שעה. אין ראיה שקושרת את הנאשם עצמו למעשה, מעבר לנוכחותו באזור. בתיק כזה, טענת אין להשיב לאשמה עשויה להיות רצינית. לעומת זאת, אם העד אמר שזיהה את הנאשם, גם אם הזיהוי שנוי במחלוקת, יש ראיה לכאורה, והשאלה תוכרע רק בסוף.
חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ״ב–1982, סעיפים 157, 158, 159, 162, 182, 183
עורך דין איתי אסולין
עורך דין איתי אסולין מייצג חשודים ונאשמים בהליכים פליליים, מהחקירה במשטרה ודיוני המעצר ועד ניהול ההליך בבית המשפט.
הדרך המקצועית