סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי קצר מאוד: בית המשפט רשאי, לבקשת בעל דין או מיוזמתו, לצוות על עד שהוזמן או על כל אדם אחר להמציא לבית המשפט, במועד שייקבע, מסמכים שנמצאים ברשותו ושפורטו בהזמנה או בצו. מתוך הסעיף הקצר הזה התפתח אחד הכלים החשובים של ההגנה.
ההבדל מסעיף 74
סעיף 74 עוסק בחומר החקירה: מה שהמשטרה אספה או רשמה, והנוגע לאישום. הנאשם זכאי לעיין בו, וכשהוא סבור שחומר לא הועבר אליו, הוא רשאי לבקש מבית המשפט להורות לתובע להעביר (סעיף 74(ב)). ראו עיון בחומר החקירה.
סעיף 108 משמש כשהחומר אינו בידי התביעה. הוא אצל אדם אחר, גוף פרטי או ציבורי, ולא נאסף בחקירה. לכן הוא לא "חומר חקירה", והתביעה אינה יכולה להעביר אותו. הדרך היחידה להגיע אליו היא צו.
דוגמאות
תיעוד ממצלמות אבטחה של עסק או של בניין, כשהמשטרה לא אספה אותו. רשומות נוכחות של מקום עבודה, שעשויות להראות שהנאשם היה במקום אחר. התכתבויות של המתלונן עם אנשים אחרים, כשיש בסיס לחשוב שהן נוגעות לאירוע. רשומות של מוסד חינוכי, של רשות מקומית, או של מוקד חירום. ולעיתים, ובזהירות רבה, רשומות רפואיות או טיפוליות של מתלונן.
דחיפות
סרטוני אבטחה נמחקים בדרך כלל אחרי ימים או שבועות. מסמכים אחרים עלולים להיעלם. מי שיודע שיש ראיה כזו, צריך לפעול מהר, לפעמים עוד לפני כתב האישום. כדאי לפנות קודם בכתב לבעל החומר ולבקש לשמור אותו, ובמקביל לשקול בקשה לבית המשפט.
רלוונטיות
בית המשפט לא ייתן צו לכל בקשה. הבקשה צריכה להראות שהמסמכים רלוונטיים לשאלה שבמחלוקת, ושיש בסיס לחשוב שהם קיימים ומה הם עשויים להראות. בקשה שנראית כמו "מסע דיג", כלומר חיפוש כללי בתקווה שיימצא משהו, נדחית לרוב. לכן הבקשה צריכה לפרט: מה המסמך, אצל מי, לאיזו תקופה, ולמה הוא נחוץ להגנה. הסעיף עצמו דורש שהמסמכים "פורטו".
פרטיות
כשהבקשה נוגעת לחומר אישי של אדם אחר, ובעיקר של מתלונן, בית המשפט שוקל את זכותו לפרטיות מול זכות הנאשם להתגונן. רשומות רפואיות, טיפול נפשי, או תיק ברווחה, הם החומר הרגיש ביותר. בבקשות כאלה, בית המשפט נוהג לא פעם לעיין בחומר בעצמו קודם, ולהחליט מה ממנו, אם בכלל, יועבר להגנה. ובקשה כזו צריכה להיות מבוססת במיוחד, כי היא עלולה להיתפס כפגיעה במתלונן.
מי רשאי לבקש
"בעל דין": ההגנה וגם התביעה. ובית המשפט רשאי לצוות גם מיוזמתו.
מה קורה אחרי הצו
המסמכים מומצאים לבית המשפט, לא ישירות להגנה. בית המשפט מעביר אותם לצדדים, או מחליט אחרת. כשהמסמך מגיע, ההגנה צריכה להחליט אם להגיש אותו כראיה, ובאמצעות מי: לעיתים צריך לזמן גם את מי שערך אותו. ראו שלבי המשפט הפלילי.
כשהמשטרה לא בדקה
לעיתים, הצורך בסעיף 108 נובע מכך שהמשטרה לא בדקה כיוון שהנאשם הצביע עליו בחקירה. זו עובדה שחשוב לתעד: היא מראה מה ההגנה ביקשה, ומה לא נעשה. ולעיתים, כשהחומר כבר אבד, היא מצדיקה טענה בסיכומים על המחדל.
איך נראית בקשה טובה
היא מציינת מי מחזיק במסמך, ומה בדיוק מבוקש: לא "כל החומר על המתלונן", אלא "תיעוד מצלמת האבטחה בכניסה לבניין ברחוב פלוני, בתאריך מסוים, בין השעות 22:00 ל־23:30". היא מסבירה איך המסמך נוגע לשאלה שבמחלוקת: למשל, שהוא יראה מי נכנס ומתי, ושהנאשם טוען שלא היה שם. והיא מראה שההגנה ניסתה להשיג את החומר בדרך אחרת, ולא הצליחה. בקשה מדויקת מקלה על בית המשפט להיענות, ומקטינה את הטענה שמדובר בחיפוש כללי.
כשהמחזיק מתנגד
גוף שמחזיק במסמך, או אדם שהמסמך נוגע לו, רשאי להתנגד. התנגדות של צד שלישי נשמעת לרוב בדיון נפרד. כדאי להיות מוכנים להציע דרכים שמצמצמות את הפגיעה: העברה חלקית, השחרת פרטים שאינם רלוונטיים, או עיון של בית המשפט קודם.
חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ״ב–1982, סעיפים 74, 108
עורך דין איתי אסולין
עורך דין איתי אסולין מייצג חשודים ונאשמים בהליכים פליליים, מהחקירה במשטרה ודיוני המעצר ועד ניהול ההליך בבית המשפט.
הדרך המקצועית