סחר בנשק ומסירת נשק לאחר: העבירה, העונש, החילוט, ומה בודקים בתיק

סעיף 144(ב2) לחוק העונשין קובע: "המייצר, מייבא או מייצא נשק או הסוחר בו או עושה בו כל עסקה אחרת שיש עמה מסירת החזקה בנשק לזולתו בין בתמורה ובין שלא בתמורה, בלא רשות על פי דין לעשות פעולה כאמור, דינו – מאסר חמש עשרה שנים".

מה נכנס לעבירה

ההגדרה רחבה. היא כוללת ייצור, ייבוא וייצוא, סחר, וכל עסקה אחרת שיש בה מסירת החזקה בנשק לאחר. המילים "בין בתמורה ובין שלא בתמורה" חשובות: מי שהעביר אקדח לחבר, "רק לשמור", או השאיל אותו, עלול להיות מואשם לפי הסעיף הזה ולא רק בהחזקה. וגם "נשק" מוגדר באופן רחב, וכולל חלקים, אבזרים ותחמושת, וכן רימונים ומטענים (סעיף 144(ג)). ראו החזקת נשק שלא כדין.

סעיף 144(ב3) עוסק במי שרשאי למכור או למסור נשק, כמו סוחר מורשה, ומוכר או מוסר אותו למי שאינו רשאי להחזיק בו. העונש הוא עד 15 שנות מאסר. כשהמוכר סבר, כתוצאה מבדיקה רשלנית, שהקונה רשאי להחזיק, העונש הוא עד שלוש שנים.

העונש

העונש המרבי הוא 15 שנות מאסר. לצד זה, הוראת שעה שבתוקף עד 31.12.2026 קובעת שמי שהורשע לפי סעיף קטן (ב2), לא יפחת עונשו מרבע העונש המרבי, אלא אם בית המשפט החליט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להקל בעונשו; ועונש המאסר לא יהיה, בהיעדר טעמים מיוחדים, כולו על תנאי (סעיף 144(ז)). ראו עונש מינימום בעבירות נשק.

חילוט

הורשע אדם לפי סעיף 144(ב2), בית המשפט יצווה, נוסף על כל עונש, לחלט לאוצר המדינה רכוש ששימש או נועד לשמש לביצוע העבירה או לאפשר אותה, ורכוש שהושג כשכר העבירה או כתוצאה ממנה, אלא אם סבר שלא לעשות כן מנימוקים מיוחדים שיפרט (סעיף 144(ח)). רכב שבו הועבר הנשק, טלפון שבו תואמה העסקה, וכסף שהתקבל, הם דוגמאות.

הסעיף מוסיף מסלול רחב יותר. כשהעבירה נעשתה לגבי יותר מנשק אחד, כשבשש השנים שקדמו הנידון הורשע בעבירה נוספת לפי (ב2), כשהעבירה נעשתה בזיקה לארגון פשיעה, או כששווי תקבולי העבירה 50,000 ש״ח או יותר, בית המשפט רשאי, לבקשת התובע, לקבוע שהנידון ניהל אורח חיים שמבוסס על תקבולי עבירה (סעיף 144(ט)). אז הוא יצווה לחלט כל רכוש של הנידון שהושג בעבירה, אלא מנימוקים מיוחדים (סעיף 144(י)). על החילוט חלים הסדרים מפקודת הסמים המסוכנים, ובהם הגנה על זכויות של צד שלישי (סעיף 144(יא)).

איך נבנים תיקי סחר

תיקי סחר בנשק נשענים לא פעם על חקירה סמויה: האזנות סתר שהותרו בצו, סוכנים, מעקב ותיעוד. הם מתנהלים לעיתים קרובות ביחידות מיוחדות, עם מעצר ממושך. עבירה שנעשתה תוך שימוש בנשק חם או קר נמנית בין העבירות שבהן החוק מניח שקיימת עילת מסוכנות לצורך מעצר עד תום ההליכים, אלא אם הנאשם הוכיח אחרת (סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים). ראו מעצר עד תום ההליכים.

מה בודקים בחומר

את ההיתרים להאזנה, אם הייתה: האם ניתנו כדין, לאיזו תקופה, ומה הם התירו. את תפקיד הסוכן, אם היה: האם רק אסף ראיות, או יזם את העבירה ודחף אליה. התנהגות כזו של הרשויות עשויה לבסס טענה של הגנה מן הצדק. ראו הגנה מן הצדק. את הקשר בין הנאשם לבין הנשק: ממצאים פורנזיים, תיעוד מסירה, או רק דברים שנאמרו בשיחות. את הסיווג: האם החפץ נשק כהגדרתו, האם הוא חלק מהותי, והאם התעודה שמאשרת זאת תקינה. ואת השאלה אם הייתה מסירה בכלל, או רק החזקה, כי ההבדל בעונש המרבי גדול.

כמה מעורבים

בתיקי סחר מעורבים לרוב כמה אנשים: מי שהשיג את הנשק, מי שתיווך, מי שהחזיק אותו זמנית ומי שקיבל אותו. חוק העונשין מגדיר "החזקה" כשליטה של אדם בדבר, בין שהוא בידו ובין שהוא בידי אחר, וקובע שדבר שמצוי בידי אחד מבני חבורה, בידיעתם ובהסכמתם של השאר, נחשב בהחזקת כל אחד מהם (סעיף 34כד). לכן מי שלא נגע בנשק עלול עדיין להיות מואשם כמחזיק או כשותף, והשאלה היא מה הוא ידע, ובמה הסכים.

ההבחנה בין שותף, מסייע ומי שרק היה בסביבה, היא לא פעם השאלה המרכזית בתיק. היא נבחנת לפי מה שכל אחד עשה, אמר וידע, ולא לפי עצם הנוכחות.

האזנות ומחקרי תקשורת

תיקים כאלה נשענים לעיתים קרובות על שיחות שהוקלטו בהאזנת סתר. האזנה שלא נעשתה כדין, בהיתר, אינה קבילה כראיה, למעט חריגים מצומצמים (סעיף 13 לחוק האזנת סתר). לכן השאלה אם ההיתר ניתן כדין, מה הוא כיסה ועד מתי, היא שאלה ממשית ולא טכנית. וגם כשההאזנה כדין, השאלה מה בדיוק נאמר בשיחה, ומי אמר, נשארת פתוחה. שיחות מקוטעות, בשפה מעורפלת או בקודים, מפורשות בידי החוקרים, והפירוש הזה ניתן לערעור.

הבחנה בין החזקה לסחר

ההבחנה בין החזקה (עד 7 שנים), נשיאה (עד 10) וסחר (עד 15) משמעותית לא רק בעונש, אלא גם בחילוט. כשהראיות מראות שהנאשם החזיק נשק, אבל לא שמסר אותו, הטענה שזו עבירת החזקה ולא סחר יכולה לשנות את כל התיק. גם בהסדר טיעון, הסעיף שבו מסתיים התיק הוא שאלה מרכזית. ראו הסדר טיעון.