פסילת ראיות שהושגו שלא כדין: מה קובע החוק, מה נקבע בהלכת יששכרוב, ומתי זה רלוונטי

כדאי להבחין בין שני סוגים של פסילה. יש פסילה שקבועה בחוק, לסוגים מסוימים של ראיות. ויש פסילה שבית המשפט רשאי להחיל לפי שיקול דעת, מכוח הלכה שנקבעה בבית המשפט העליון.

הודאה שאינה חופשית ומרצון

סעיף 12(א) לפקודת הראיות קובע שעדות על הודאת הנאשם תהיה קבילה רק אם התביעה הביאה עדות על הנסיבות שבהן ניתנה, ובית המשפט ראה שההודאה הייתה "חפשית ומרצון". כלומר, הנטל על התביעה. כשיש טענה שההודאה הושגה באיום, בהבטחה, בלחץ פסול, או אחרי שלילת זכות להיוועץ בעורך דין, מתקיים "משפט זוטא": דיון נפרד, בתוך המשפט, על הנסיבות שבהן נגבתה ההודאה. ראו הזכות לעורך דין במעצר.

האזנת סתר בלי היתר

שיחה שנקלטה בהאזנת סתר שלא כדין אינה קבילה כראיה, למעט חריגים מצומצמים שקבועים בחוק (סעיף 13 לחוק האזנת סתר). לכן, כשתיק נשען על האזנה, השאלה אם היה היתר, מה הוא כיסה ועד מתי, היא שאלה ממשית.

חומר שהושג בפגיעה בפרטיות

חומר שהושג תוך פגיעה בפרטיות פסול לשמש ראיה בבית משפט, בלי הסכמת הנפגע, אלא אם בית המשפט התיר מטעמים שיירשמו, או שלפוגע הייתה הגנה לפי החוק (סעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות). הסעיף הזה רלוונטי בעיקר לחומר שהשיג אדם פרטי, למשל בן זוג שנכנס לטלפון של אחר. גם כאן, לבית המשפט יש שיקול דעת.

הלכת יששכרוב

מעבר להוראות האלה, בע״פ 5121/98 יששכרוב (2006) קבע בית המשפט העליון, בהרכב מורחב, דוקטרינת פסילה פסיקתית: בית המשפט רשאי לפסול ראיה שהושגה שלא כדין, אם קבלתה במשפט תפגע באופן מהותי בזכות הנאשם להליך הוגן. שני דברים חשובים בהלכה הזו. הפסילה יחסית, ונתונה לשיקול דעת: אין פסילה אוטומטית של כל ראיה שהושגה באי חוקיות. ובישראל לא אומצה תורת "פרי העץ המורעל", כלומר ראיה שנמצאה בעקבות ראיה פסולה אינה נפסלת אוטומטית.

חיפוש בהסכמה

שאלה נפוצה היא חיפוש שנעשה "בהסכמה", בלי צו. ברע״פ 10141/09 בן חיים (2012) קבע בית המשפט העליון, בהרכב מורחב, שחיפוש בהסכמה, כשאין סמכות לחפש לפי דין, מותר רק כשההסכמה מודעת: האדם ידע שהוא רשאי לסרב. כשזה לא הוסבר לו, ההסכמה בספק, ומכאן עשויה לעלות טענה לפסילת מה שנמצא. ראו חיפוש בבית וחיפוש בטלפון.

מה בודקים בפועל

איך הושגה הראיה, ובאיזו סמכות. אם היה צו, מה הוא התיר בדיוק, ומה נעשה בפועל. אם הייתה הסכמה, האם הוסבר לאדם שהוא רשאי לסרב, והאם זה תועד. אם נגבתה הודאה, באילו תנאים: כמה שעות נמשכה החקירה, האם ניתנה אזהרה, והאם החשוד ביקש להיוועץ בעורך דין ומה נענה. ובעיקר: עד כמה הראיה הזו מרכזית לתיק.

פסילה, או טענה אחרת

לפעמים הפגם אינו מצדיק פסילה, אבל משפיע על המשקל של הראיה. ולפעמים הפגמים רבים כל כך, שהם מצדיקים טענה רחבה יותר, של הגנה מן הצדק. ראו הגנה מן הצדק. ההחלטה איזו טענה להעלות, ומתי, תלויה בחומר.

פסיקה רלוונטית

ע״פ 5121/98 יששכרוב נ׳ התובע הצבאי הראשי, פ״ד סא(1) 461 (2006). רע״פ 10141/09 בן חיים נ׳ מדינת ישראל (2012). שני פסקי הדין תוארו כאן לפי מקורות משניים, ונוסחם המלא טרם נבדק במסגרת עריכת המאמר.

מתי מעלים את הטענה

טענה נגד קבילות הודאה עולה כשהתביעה מבקשת להגיש אותה, ואז מתקיים משפט הזוטא. טענות לפסילת ראיות אחרות עולות בדרך כלל במהלך פרשת התביעה, ושוב בסיכומים. כדאי לסמן את הטענה כבר בתשובה לאישום, או לפחות לא להסכים להגשת הראיה בלי עדות, כדי שאפשר יהיה לחקור את מי שהשיג אותה. הסכמה מוקדמת להגשה עלולה להקשות על הטענה אחר כך. ראו התשובה לכתב האישום.