המשפט מתחיל כשבית המשפט קורא את כתב האישום באוזני הנאשם, ומסביר לו את תוכנו אם יש צורך. כשהנאשם מיוצג, בית המשפט רשאי לוותר על ההקראה אם הסניגור הודיע שקרא את כתב האישום לנאשם והסביר לו, והנאשם אישר זאת (סעיף 143). מכאן והלאה, כל שלב נרשם בפרוטוקול.
קודם: טענות מקדמיות
לפני שעונים לאישום, אפשר לטעון טענות מקדמיות. החוק מונה אותן: חוסר סמכות, פגם בכתב האישום, עובדות שאינן מהוות עבירה, זיכוי או הרשעה קודמים באותו מעשה, משפט אחר תלוי ועומד, חסינות, התיישנות, חנינה, והגנה מן הצדק (סעיף 149). בית המשפט מחליט בהן לרוב מיד, ורשאי לתקן את כתב האישום או לבטל את האישום (סעיף 150).
את רוב הטענות האלה אפשר להעלות גם בשלב מאוחר יותר, אבל טענה של חוסר סמכות מקומית או של פגם בכתב האישום, מאוחר יותר רק ברשות בית המשפט (סעיף 151). לכן כדאי לבדוק את כתב האישום היטב לפני הדיון. ראו ביטול כתב אישום והגנה מן הצדק.
ארבע דרכים לענות
לפי סעיף 152(א), הנאשם רשאי שלא להשיב. ואם הוא משיב, הוא יכול להודות בעובדות, כולן או חלקן, לכפור בהן, ולטעון עובדות נוספות. בפועל, התשובה ניתנת לרוב בידי הסניגור, ולעיתים בכתב.
כפירה כללית אומרת: הנאשם אינו מודה בדבר, והתביעה תוכיח הכול. כפירה מפורטת עוברת על כתב האישום סעיף אחר סעיף: את זה הנאשם מודה, את זה הוא מכחיש, וזו הגרסה שלו. הודאה בעובדות, בלי הודאה בעבירה, מתאימה כשהמחלוקת משפטית: מה קרה מוסכם, אבל השאלה היא אם זו עבירה, או איזו.
למה כפירה מפורטת
כפירה מפורטת ממקדת את המשפט. עובדה שהנאשם הודה בה נחשבת מוכחת כלפיו (סעיף 154), והתביעה אינה צריכה להביא עליה עדים (סעיף 156). כשמודים במה שאינו שנוי במחלוקת, למשל שהנאשם היה במקום, המשפט מתרכז במה שבאמת שנוי, למשל מה הוא עשה שם. זה מקצר את המשפט, ולפעמים גם משפיע על התמונה שבית המשפט רואה.
ההחלטה מה להודות ובמה לכפור צריכה להתקבל אחרי עיון בחומר החקירה. עובדה שהודית בה קשה מאוד להחזיר. ראו עיון בחומר החקירה.
שתיקה
הנאשם רשאי שלא להשיב. אבל החוק קובע שהימנעות מתשובה, או משאלות ההבהרה של בית המשפט, עשויה לחזק את משקל ראיות התביעה, ובית המשפט צריך להסביר זאת לנאשם (סעיף 152(ב)). כלומר, שתיקה בשלב הזה אינה ניטרלית לגמרי.
אליבי: עכשיו או ברשות
סעיף 152(ג)–(ד) קובע כלל שקל לפספס. נאשם שרוצה לטעון "במקום אחר הייתי", צריך לעשות זאת מיד, בתשובה לאישום, ולציין את המקום. אם לא עשה כן, לא יוכל להביא ראיות לאליבי, גם לא את עדותו שלו, אלא ברשות בית המשפט. בית המשפט מסביר את זה לנאשם, אבל הסניגור צריך לדעת מראש אם יש טענה כזו.
חזרה מהודאה
הודאה בעובדה, בכתב לפני המשפט או במהלכו, אפשר לחזור ממנה רק ברשות בית המשפט, מנימוקים מיוחדים שיירשמו (סעיף 153(א)). זה אינו קל, וזו עוד סיבה לא למהר. ראו חזרה מהודאה בהסדר טיעון.
הסכמות על ראיות
גם אחרי התשובה, בית המשפט רשאי לזמן את הצדדים ולברר הסכמות לגבי עובדות, ולגבי הגשת מסמכים ומוצגים בלי עדים (סעיף 144). הסכמה כזו חוסכת זמן, אבל כל הסכמה היא ויתור על חקירה נגדית של מי שערך את המסמך. ראו חקירה נגדית.
ואם יש הסדר
לעיתים, עוד לפני התשובה, הצדדים מנהלים מגעים להסדר. אז הדיון הראשון נדחה, והתשובה תהיה חלק מההסדר: הודאה בכתב אישום מתוקן. ראו הסדר טיעון ושלבי המשפט הפלילי.
חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ״ב–1982, סעיפים 143, 144, 149–154, 156
עורך דין איתי אסולין
עורך דין איתי אסולין מייצג חשודים ונאשמים בהליכים פליליים, מהחקירה במשטרה ודיוני המעצר ועד ניהול ההליך בבית המשפט.
הדרך המקצועית