בקשה לרישיון נשק פרטי: תנאי הסף, התבחין, הבדיקות, ההכשרה ומה קורה בכל שלב

לפי חוק כלי היריה, המוסמך לתת רישיון רשאי, לפי שיקול דעתו, לתת אותו או לסרב, לתת אותו בתנאים, או לבטל רישיון קיים (סעיף 12(א)). מאז 2023 קובעות תקנות כלי הירייה (תנאי סף ותבחינים לקבלת רישיון פרטי לכלי ירייה והוראות נוספות) מי בכלל יכול להגיש בקשה. ההליך עצמו מנוהל באגף לרישוי ופיקוח כלי הירייה במשרד לביטחון לאומי, והנוסחים והטפסים מתפרסמים באתר המשרד. כדאי לבדוק אותם בכל פעם מחדש, כי הם משתנים.

שלב ראשון: תנאי הסף

לפני הכול, צריך לעמוד בתנאי הסף שבתקנה 2. המבקש צריך להיות אזרח ישראלי או תושב קבע, ששהה בישראל ברציפות בשלוש השנים שקדמו לבקשה. הוא צריך לשלוט בעברית באופן שמאפשר לו לקרוא נהלים ולהבין הוראות. הוא צריך להמציא הצהרה על כשירות רפואית, חתומה בידו ובידי רופא, בנוסח שמפרסם האגף. והוא צריך לעמוד בגיל המינימלי שנקבע לפי מצבו, למשל 18 למי שסיים שירות סדיר, ו־27 לאזרח שלא שירת. ראו גיל מינימלי.

שלב שני: התבחין

נוסף על תנאי הסף, המבקש צריך לעמוד בתבחין אחד לפחות מבין התבחינים שבתוספת לתקנות (תקנה 3(א)). התבחינים עוסקים במקום מגורים או עבודה שהמשטרה המליצה לגביהם, בשירות בכוחות הביטחון, במשטרה ובשירות בתי הסוהר, במקצועות מסוימים כמו מורה דרך, כבאי או חקלאי, בהתנדבות בגופי הצלה, ובשימוש ספורטיבי או מקצועי. ראו תבחינים לרישיון נשק.

המבקש מגיש הצהרה חתומה על עמידה בתבחין, בנוסח של האגף, ומסמכים שתומכים בה, להנחת דעתו של פקיד הרישוי. כשהמסמכים אינם מספיקים, פקיד הרישוי רשאי לדרוש מסמכים נוספים (תקנה 3(ב)–(ג)). כאן נתקעות לא מעט בקשות: מסמך לא עדכני, אישור שחסר בו פרט, או הצהרה שאינה מתאימה לתבחין שסומן.

שלב שלישי: הבדיקות

הבקשה עוברת שתי בדיקות חיצוניות. הראשונה משטרתית: לא יינתן רישיון אם קצין משטרה בכיר קבע שיש מניעה מטעמים של שלום הציבור וביטחונו (סעיף 11(2) לחוק; תקנה 2(ב)). השנייה רפואית: פקיד הרישוי מעביר את פרטי המבקש למשרד הבריאות, שרשאי להודיע על אשפוז בשל מחלת נפש או חשש לכך (סעיף 11ב), ופקיד הרישוי רשאי לדרוש בדיקה אצל רופא שקבע משרד הבריאות (סעיף 12(ג)). פקיד הרישוי רשאי גם לדרוש שהמבקש יתייצב לפניו לבירור פרטי הבקשה (סעיף 12(ב)).

שתי הבדיקות האלה הן המקור לרוב הדחיות שאינן קשורות לתבחין. ראו רישום משטרתי ורישיון נשק והצהרת בריאות.

שלב רביעי: הכשרה ובדיקת הנשק

אחרי אישור עקרוני, המבקש צריך לעבור הכשרה מתאימה ללימוד השימוש בכלי מהסוג שהוא מבקש לרכוש, ולהפעיל במטווח כלי מאותו סוג (סעיף 5ג). הפירוט נמצא בתקנות כלי הירייה (הכשרה). לצד זה, לא יינתן רישיון להחזקת כלי ירייה אלא אחרי שסוחר מורשה, או מי שהשר מינה, אישר בתעודה שבדק את הכלי ומצא אותו ראוי לשימוש (סעיף 5א). ראו הכשרה ובדיקת הנשק.

שלב חמישי: הרישיון

הרישיון הוא אישי ואינו ניתן להעברה (סעיף 12(ה)). רישיון פרטי לפי תבחינים מהסוג הנפוץ, כמו מגורים, עבודה או שירות, מתיר כלי ירייה אחד מסוג אקדח, ולא יינתן יותר מרישיון אחד כזה גם כשמתקיימים כמה תבחינים (תקנה 7(א)(1)–(2)). פקיד הרישוי קובע ברישיון את כמות התחמושת ואת תנאי האחסון (תקנה 7). רישיון להחזקה או לנשיאה תקף לשלוש שנים ממועד נתינתו או חידושו (תקנה 3(ב)(2) לתקנות תוקפם של רישיונות). ראו חידוש רישיון נשק.

חובות שנמשכות

התקנות מטילות חובת דיווח. בעל רישיון שחדל לעמוד בתנאי האזרחות או התושבות, או בתנאי הכשירות הרפואית, צריך להודיע על כך לפקיד הרישוי בלי דיחוי (תקנה 2(ג)). וגם מי שחדל לעמוד בתבחין שעל סמכו קיבל את הרישיון, צריך להודיע (תקנה 3(ד)). כשפקיד הרישוי מגלה זאת בעצמו, הוא מודיע בכתב, ובעל הרישיון רשאי להוכיח בתוך 30 ימים שהוא עדיין עומד בתבחין. ראו ביטול רישיון נשק.

כשהבקשה נדחית

על החלטה לדחות בקשה אפשר להגיש ערר לממונה, בכתב, בתוך 45 ימים מיום קבלתה (סעיף 12(ג1)). ואחרי הערר, אפשר לשקול עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים. ראו רישיון נשק נדחה ועתירה מנהלית.

איפה בקשות נתקעות

מניסיון הטפסים עצמם, ולא מתוך נתונים, אפשר לזהות כמה נקודות שחוזרות: תבחין שסומן בלי מסמך שתומך בו; הצהרת בריאות שאינה מלאה, או שאינה תואמת את התיק הרפואי; פער בין מקום המגורים הרשום לבין התבחין של מקום מגורים; ותיקים במשטרה שהמבקש לא ידע עליהם או חשב שאינם רלוונטיים. כדאי לבדוק את כל אלה לפני ההגשה.