נשק שנמצא בבית, ברכב או בעסק: חזקת מחזיק המקום, ואיך סותרים אותה

סעיף 144(ד) לחוק העונשין קובע: "מקום שנמצא בו נשק, רואים את מחזיק המקום כמחזיק הנשק כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר". זו חזקה עובדתית שמעבירה נטל. התביעה צריכה להראות שהנשק נמצא במקום ושהנאשם מחזיק במקום. משם, הנאשם צריך להוכיח שאינו מחזיק בנשק.

מי "מחזיק המקום"

לא תמיד ברור מי מחזיק המקום. בדירה של משפחה, בעל הדירה או השוכר הם מחזיקים, אבל ייתכן שגם בני משפחה בוגרים שגרים בה. ברכב, מי שנוהג בו, ולעיתים גם הבעלים. בעסק, מי שמנהל אותו, ולעיתים גם העובדים שיש להם גישה. במחסן משותף, בגג או בחדר מדרגות, השאלה פתוחה עוד יותר.

הדבר הראשון שבודקים לכן הוא את המקום עצמו: מי גר בו, מי משתמש בו, למי יש מפתח, ומי היה בו בתקופה הרלוונטית. ככל שיותר אנשים מחזיקים במקום ויש להם גישה לחלק שבו נמצא הנשק, החזקה מאבדת מכוחה.

איך סותרים

החזקה נסתרת כשהנאשם מוכיח "היפוכו של דבר", כלומר שאינו מחזיק בנשק. מה עשוי להראות זאת? שאחרים מחזיקים במקום, או בחלק שבו נמצא הנשק, ויש להם גישה אליו; שהנשק הוסתר במקום שהנאשם לא נהג להגיע אליו, כמו חדר של אדם אחר או מחסן משותף; שהנאשם לא היה במקום תקופה ארוכה; ושאין שום ראיה שקושרת אותו לנשק עצמו: לא טביעות, לא DNA, לא תיעוד ולא דברים שאמר.

חוק העונשין מגדיר "החזקה" כשליטה של אדם בדבר, בין שהוא מצוי בידו, בידי אחר או בכל מקום, ובין שהמקום שייך לו ובין שלא. ודבר שמצוי בידי אחד או כמה מבני חבורה, בידיעתם ובהסכמתם של השאר, נחשב בהחזקת כל אחד מהם (סעיף 34כד). ההגדרה מראה שהחזקה כוללת מודעות ושליטה. מי שלא ידע שהנשק נמצא במקום, לא החזיק בו. מודעות היא שאלה עובדתית, ובית המשפט בוחן אותה לפי הנסיבות: מקום ההסתרה, משך הזמן, ומה הנאשם אמר.

מה בודקים בחומר

את החיפוש: האם נעשה לפי צו, מה הצו התיר, מי היה נוכח, והאם תועד. חיפוש שלא נעשה כדין עשוי לפתוח טענה לפסילת הראיה או להגנה מן הצדק. ראו חיפוש בבית.

את המיקום המדויק של הנשק: באיזה חדר, באיזו מגירה, בתוך מה. התמונות מהחיפוש חשובות כאן. נשק בארון הבגדים של הנאשם נראה אחרת מנשק בתוך שק במחסן משותף.

את הבדיקות הפורנזיות: האם נלקחו טביעות ו־DNA מהנשק, מהתחמושת ומהעטיפה, ומה הן הראו. היעדר ממצא אינו מוכיח שהנאשם לא נגע בנשק, אבל כשהבדיקות נעשו ולא מצאו דבר, זה נתון רלוונטי. וכשלא נעשו, זו שאלה שכדאי לשאול. ראו זיכוי מחמת הספק.

את ההודעות: מה הנאשם אמר כשנמצא הנשק ובחקירה, ומה אמרו אחרים שגרים במקום. גרסה מוקדמת שמסבירה מי השתמש בחדר, ושנתמכת בראיות, שווה יותר מגרסה שמופיעה לראשונה בבית המשפט.

בני משפחה

תרחיש מוכר: נשק נמצא בדירה של הורים, בחדר של בן בוגר. ההורים, כמחזיקי הדירה, עלולים להיחקר. הבן, כמי שמשתמש בחדר, גם. כל אחד מהם יכול לסתור את החזקה בדרך שונה, אבל גרסאות שמתנגשות זו בזו עלולות לפגוע בכולם. זה המקום שבו כדאי שכל אחד יתייעץ בנפרד, לפני החקירה.

ברכב

ברכב, השאלות דומות, אבל הן מתעוררות בצורה חדה יותר. רכב משפחתי שכמה אנשים נוהגים בו, רכב שהושאל, רכב חברה או רכב שנמסר לתיקון, כל אלה מקטינים את הקשר בין הנהג או הבעלים לבין מה שנמצא בו. מיקום הנשק ברכב חשוב: בתא הכפפות, מתחת למושב הנהג, בתא המטען או בתוך תיק של נוסע. וכשהיו ברכב כמה אנשים, כל אחד מהם עלול להיחקר, והשאלה מי ידע ומי שלט חוזרת. ראו מעצר עד תום ההליכים.

אחת היא אם הנשק תקין

סעיף 144(ג1)(1) קובע שאין נפקא מינה אם הנשק היה תקין לשימוש. נשק ישן, חלוד או חסר חלק עדיין נשק לעניין העבירה. ומי שטוען שהייתה לו רשות להחזיק בו, עליו הראיה (סעיף 144(ג1)(2)).

העונש

החזקת נשק בלא רשות היא עבירה שעונשה המרבי שבע שנות מאסר, ועד 31.12.2026 חל לגביה עונש מינימום של רבע מהמרבי, אלא בטעמים מיוחדים. ראו עונש מינימום בעבירות נשק.