בית משפט שמחליט שלא להרשיע נאשם, אף שהוכח שעבר את העבירה, נותן לרוב צו במקום ההרשעה: צו מבחן, צו שירות לתועלת הציבור, או התחייבות להימנע מעבירה. ראו אי הרשעה.
מה נרשם
המרשם הפלילי כולל, נוסף על הרשעות, "צווים כמפורט להלן שנתן בית משפט עקב עבירה אף אם ניתנו בלא הרשעה: צווי מבחן, צווי שירות לתועלת הציבור, צווים בדבר התחייבות להימנע מעבירה" (סעיף 8(א)(2) לחוק המידע הפלילי ותקנת השבים). כלומר, הצו עצמו נרשם, גם כשאין הרשעה.
מי רואה
כאן מגיעה ההגבלה החשובה. סעיף 17(א) קובע שמידע על צו מבחן לבגיר שניתן בלא הרשעה, על צו התחייבות להימנע מעבירה שניתן בלא הרשעה, ועל צו שירות לתועלת הציבור שניתן בלא הרשעה, לא יימסר אלא לגופים ולבעלי התפקידים שמנויים בפרטים מסוימים בתוספת הראשונה, לשם מילוי תפקידיהם. אלה בעיקר גורמי חקירה, אכיפה, ביטחון וגורמים שעוסקים בהליך הפלילי. ההגבלה הזו חלה גם על חלק מהמידע על קטינים.
ויותר מזה: הרישום במרשם הפלילי של הצו כזה "יתיישן ביום מתן פסק הדין או ההחלטה בהליך" (סעיף 17(ב)). כלומר, הוא מתיישן מיד. וכשרישום מתיישן, הוא אינו נמסר לגופים שמקבלים מידע לשם מתן זכות לפי סעיפים 12 עד 15.
המשמעות המעשית: מעסיק, גם כזה שרשאי לקבל מידע לשם מתן זכות, אינו אמור לראות אי הרשעה עם צו מבחן או של״צ.
מתי נמחק
תקופת המחיקה של צו כזה, כשלא הייתה הרשעה, היא חמש שנים (סעיף 22(5)), והיא נמנית מתום ההתיישנות (סעיף 21(א)). כיוון שההתיישנות היא ביום ההחלטה, המחיקה היא בפועל חמש שנים מההחלטה. אחרי המחיקה, המידע נמסר רק לגורמים מצומצמים מאוד (סעיף 21(ב)). ראו התיישנות ומחיקה.
"פרט רישום פלילי" לעניין חישובים
צו שניתן בלי הרשעה הוא "החלטה המהווה פרט רישום פלילי" (סעיף 1), ולכן הוא נספר כשמחשבים תקופות של רישומים אחרים. למשל, מי שקיבל צו כזה, ואחר כך הורשע בעבירה אחרת בתוך תקופת ההתיישנות או המחיקה, עלול לגלות שהתקופות של שני הרישומים נמשכות עד המאוחרת שביניהן (סעיפים 18(ז), 21(ג)). כלומר, אי הרשעה אינה "מחיקה" של האירוע. היא שומרת אותו במסלול מוגבל.
אי הרשעה ותיקים סגורים
אי הרשעה שונה מסגירת תיק. כשהתיק נסגר, הוא נרשם במרשם המשטרתי, ונמסר לגופים בתוספת השישית. כשהתיק הסתיים באי הרשעה, הצו נרשם במרשם הפלילי, ומוגבל לפי סעיף 17. ראו תיק סגור במשטרה.
האם צריך לספר
סעיף 37 פוטר אדם מלגלות פרט רישום שהתיישן או נמחק למי שאינו זכאי לקבל את המידע. כיוון שצו כזה מתיישן ביום ההחלטה, מי ששואל ואינו זכאי לקבל את המידע, אינו זכאי גם לתשובה. ראו שאלות על עבר פלילי.
למה זה משנה בשלב הטיעון לעונש
בדיוק בגלל ההגבלות האלה, ההבדל בין הרשעה לבין אי הרשעה הוא לא פעם ההבדל החשוב ביותר בתיק. נאשם שמבקש אי הרשעה צריך להראות שההרשעה תפגע בו פגיעה קשה, למשל בעבודה או בלימודים, ושהעבירה מאפשרת לוותר עליה. ראו אי הרשעה ותסקיר שירות המבחן.
בקשת מידע לשם מתן זכות
מי שזכאי לקבל מידע פלילי לשם מתן זכות, כמו רישיון או מינוי, צריך ככלל למסור לאדם הודעה בכתב על כך, בסמוך להגשת הבקשה לקבלת המידע (סעיף 6(א)). כלומר, מי שקיבל צו מבחן בלי הרשעה, ומגיש בקשה לרישיון או למשרה, צפוי לקבל הודעה כשהגוף מבקש מידע עליו. יש חריגים: למשל, כשהאדם הסכים בכתב, או כשמקבל המידע החליט בהחלטה מנומקת שההודעה עלולה לסכל את המטרה (סעיף 6(ב)). ההודעה היא הזדמנות להכין הסבר.
שאלה שלא שואלים
גם כשאי ההרשעה רשומה, מי שאינו זכאי לקבל את המידע, אסור לו להביא אותו בחשבון, וגם לא מידע נוסף שקשור אליו (סעיף 38(א)). מעסיק פרטי, שאינו מנוי בין מקבלי המידע, אינו אמור לשאול על כך ולא לשקול זאת.
חוק המידע הפלילי ותקנת השבים, התשע״ט–2019, סעיפים 1, 8(א)(2), 17, 19(א)(1), 22(5), 37
עורך דין איתי אסולין
עורך דין איתי אסולין מייצג חשודים ונאשמים בהליכים פליליים, מהחקירה במשטרה ודיוני המעצר ועד ניהול ההליך בבית המשפט.
הדרך המקצועית